שליחו של מלך אשור מנהל לוחמה פסיכולוגית מול תושבי ירושלים הנצורים, ומציע להם חלופה מעשית ומפתה להנהגתו של המלך. הקריאה אַל תִּשְׁמְעוּ אֶל חִזְקִיָּהוּ מהווה למעשה הסתה למרוד במלך יהודה, מתוך הבטחה למציאות טובה ובטוחה יותר תחת חסותה של אימפריית אשור [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
כדי לממש את ההצעה, דורש מלך אשור: עֲשׂוּ אִתִּי בְרָכָה. רוב הפרשנים מסכימים כי משמעות הביטוי היא כריתת הסכם שלום ופיוס, הכולל הבאת מנחה ותשורת כניעה לידי האשורים [רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש הסבורים כי אין לסטות ממשמעותה המקורית של המילה "ברכה", והכוונה היא להפגנת אהבה ורצון טוב; מאחר שהנצורים ממילא לא יוכלו להימלט, מצופה מהם להיכנע מתוך מראית עין של חיבה [שד"ל]. הדרישה וּצְאוּ אֵלַי אל מחוץ לחומות ולכיוון המחנה, נועדה לשמש כקבלת פנים למלך ולהוות הוכחה פומבית לקבלת מרותו [מלבי"ם, רש"י, ביאור שטיינזלץ].
בתמורה לכניעה, מוצגת ההבטחה וְאִכְלוּ אִישׁ גַּפְנוֹ וְאִישׁ תְּאֵנָתוֹ וּשְׁתוּ אִישׁ מֵי בוֹרוֹ. הבטחה זו פונה ישירות למצוקה הפיזית של הנצורים. המשמעות היא הסרה מיידית של המצור, כך שהתושבים לא יהיו עוד כלואים בעיר וינצלו ממוות ברעב, אלא יוכלו לצאת בבטחה כדי ללקט את פירותיהם ולשאוב מים מבורותיהם [מלבי"ם, מצודת דוד]. עם זאת, שלווה זו נועדה להיות זמנית. מטרת האשורים היא לאפשר לתושבים לחיות בשקט בבתיהם רק עד שתימצא עבורם ארץ חלופית וטובה כארצם, שאליה יוגלו בסופו של דבר, בהתאם למדיניות האשורית הקבועה של עקירת עמים והעברתם מארץ לארץ [רש"י].