במעמד טעון של לוחמה פסיכולוגית ועימות מדיני, נציג האימפריה האשורית מעביר מסר מאיים שנועד לערער את ביטחונם של מנהיגי יהודה. כבר בפתיחת דבריו ניכר זלזול מכוון במנהיגות המקומית; רבשקה פונה אל מלך יהודה בשמו הפרטי בלבד, "חזקיהו", ושולל ממנו את תוארו המלכותי. לעומת זאת, הוא מקפיד לפאר את שולחו ולהזכירו רק בתארים "המלך" או "המלך הגדול", מבלי לנקוב בשמו הפרטי של סנחריב [ביאור שטיינזלץ].
מוקד הנאום הוא השאלה הרטורית והמתריסה מָה הַבִּטָּחוֹן הַזֶּה אֲשֶׁר בָּטָחְתָּ. הפרשנים מסכימים כי שאלה זו נועדה לברר מהו מקור התעוזה שגורם לחזקיהו למרוד באימפריה האשורית ולהעז פנים כנגדה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], ואף לנסות ולמרוד בה בפעם השנייה [מלבי"ם].
שאלת הביטחון אינה מנותקת מהמציאות בשטח, אלא מתייחסת ישירות לפעולותיו הצבאיות של חזקיהו. בניגוד לשאר ערי יהודה שפתחו את דלתותיהן ונכנעו בפני הצבא האשורי המתקדם, חזקיהו סירב לפתוח את שערי ירושלים. תחת זאת, הוא בחר להתבצר, לבנות מחדש את חומות העיר הפרוצות ולהכין כלי נשק ומגנים לקראת מצור, ובכך הפגין ביטחון ביכולתו לנהל מלחמה חזיתית מול אשור [שד"ל].