מלך אשור מתפאר בכיבושיו הצבאיים וסבור כי עוצמתו היא שהכריעה את העמים, אך הנביא חושף בפניו את המציאות האמיתית: הוא אינו אלא שחקן בתוכנית אלוהית קדומה. הניצחונות לא הושגו בזכות כוחו של המלך, אלא משום שה' הוא שהחליש את אויביו מראש.
יושבי הערים שנכבשו מתוארים כקצרי יד, כלומר אנשים חסרי כוח ויכולת להילחם, ולכן חתו, פחדו ונשברו, ובושו [מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. רוב הפרשנים מסכימים כי ה' מדגיש בפני סנחריב שהוא זה שהתיש את כוחם של העמים. למעשה, אותם עמים היו יכולים לעמוד בפניו, אך ה' נסך בהם פחד שלא כדרך הטבע כדי שייפלו בידיו בקלות [רש"י, שד"ל].
כדי להמחיש את חולשתם, הם נמשלים לסוגי צמחייה חלשים שניתן לקצור ולעקור ללא כל מאמץ [שד"ל, ביאור שטיינזלץ]. הם דומים לעשב שדה ולירק דשא, שהם החלקים הרכים והחלשים ביותר בצמח [מצודת דוד], וכן לחציר גגות – עשב הגדל על הגגות והוא חלש ושברירי במיוחד משום שאין תחתיו קרקע עמוקה להכות בה שורשים [מצודת דוד, שד"ל].
לגבי המילה ושדמה, קיימות שתי גישות מרכזיות. יש המפרשים כי מדובר בשורשי הקציר והקש הנותרים בקרקע לאחר הקציר [רש"י]. לעומתם, פרשנים אחרים מסבירים כי האותיות מ' ו-פ' מתחלפות לעיתים בשפה, ולכן המשמעות היא כמו "שדפה" – שיבולים שלקו בשידפון והתרוקנו מזרעיהן [מצודת ציון, שד"ל]. כל אלו מתרחשים לפני קמה, כלומר בטרם התבואה מספיקה להתבשל, להתקשות ולהפוך לתבואה עומדת (קמה), בעודה רכה, חלשה וריקה מגרעינים [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
מתוך דימוי צמחי זה, עולה רובד נוסף של תקווה. כשם שטרם הבשלת התבואה צומחים תחילה עשבים שוטים וחלשים הנובלים לבסוף, ומפנים את מקומם לתבואה המובחרת והמלאה הממלאת את העמקים, כך גם אותם עמים חלשים ייעלמו. תחתיהם עתיד לצמוח צמח צדיק, הלוא הוא דורו של חזקיהו המלך, שיעמוד לגאון ולתפארת [מלבי"ם].