דברי ה' המופנים אל מלך אשור נועדו לעקור מליבו את הגאוותנות ותחושת הכוח. ניצחונותיו הצבאיים והחורבן שהוא זורע אינם פרי עוצמתו העצמית, אלא הוצאה לפועל של תוכנית אלוהית קדומה שנקבעה מראש.
הפרשנים מסכימים כי המילים הֲלוֹא שָׁמַעְתָּ לְמֵרָחוֹק אוֹתָהּ עָשִׂיתִי מִימֵי קֶדֶם וִיצַרְתִּיהָ מבטאות את קדמותה של הגזירה. ה' קבע והכין את המאורעות הללו עוד מזמן רחוק, ואף מששת ימי בראשית [רש"י, ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד]. הפנייה "הלוא שמעת" נאמרת בדרך של מליצה פיוטית, שכן מלך אשור לא באמת שמע וידע שהוא משמש רק ככלי ביד ה' [שד"ל], אך אילו היה מקשיב לדברי נביאי ישראל שניבאו זאת בעבר, היה מבין שה' הוא יוצר המהלך [מלבי"ם, רש"י]. מבחינה תחבירית, יש הסבורים כי המילה לְמֵרָחוֹק מתחברת למילים שאחריה "אותה עשיתי", בניגוד לטעמי המקרא [שד"ל].
על המילים עַתָּה הֲבֵאתִיהָ וּתְהִי רוב הפרשנים מסבירים כי ה' הוא שהביא כעת את הגזירה הקדומה לכדי מימוש דרך מלך אשור. יש הקוראים את המילים הללו כרצף אחד שמשמעותו: עתה הבאתי את הגזירה, והיא אכן נהייתה והתקיימה [שד"ל]. מן ההיבט של מסורת כתיבת הטקסט, המילה הֲלוֹא נכתבת בפסוק זה מלאה באות וי"ו, והמילה הֲבֵאתִיהָ נכתבת חסרה ללא האות יו"ד, בשונה מן הפסוק המקביל בספר מלכים [מנחת שי].
לגבי תיאור החורבן לְהַשְׁאוֹת גַּלִּים נִצִּים עָרִים בְּצֻרוֹת, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה לְהַשְׁאוֹת משמעותה שממון וחורבן. עם זאת, קיימת מחלוקת מעניינת בהבנת הביטוי גַּלִּים נִצִּים. רוב המפרשים מסבירים כי גַּלִּים הם תלי חורבות, ונִצִּים משמעותו פריחה. כלומר, הערים הבצורות ייהרסו ויהפכו לתלי חורבות שוממים שצומחים עליהם עשבים ופרחים [רש"י, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש החולקים וסוברים כי המילה נִצִּים אינה קשורה לפריחה, אלא היא מילה נרדפת לחורבה והרס [שד"ל].
גישה ייחודית ומעמיקה מציעה קריאה שונה לחלוטין של המילה נִצִּים. החורבן של הערים נמשל לזרע שנרקב באדמה רק כדי להצמיח נטע חדש. מטרת הפיכת הערים לגַּלִּים היא שדווקא מתוך ההריסות הללו יציצו ויפרחו מחדש עָרִים בְּצֻרוֹת. כלומר, תכלית החורבן שהביא אשור על ערי יהודה הייתה לעורר את העם לשוב אל ה', כדי שיבנו את עריהם שנית ביתר עוז ותפארת בימי המלך חזקיהו [מלבי"ם].