הנביא ישעיהו משיב למשלחת המלך חזקיהו במסר של הרגעה אלוהית, ומבהיר כי האיום שהופנה כלפיהם אינו מהווה סכנה לישראל, אלא פגיעה ישירה בכבוד שמים המבטיחה התערבות אלוהית.
הציווי אַל תִּירָא נובע מכך שהדברים החמורים שנאמרו לא כוונו נגד העם, אלא אוֹתִי, כלומר כלפי ה' עצמו. משום כך, ה' יפעל ויושיע את העם למען שמו [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. יתרה מכך, דברי הגידוף הללו כלל לא נאמרו בשליחות רשמית של מלך אשור, אלא היו יוזמה עצמאית של השליחים שדיברו על דעת עצמם [מלבי"ם].
הפועל גִּדְּפוּ משמעותו חירפו [מצודת ציון]. הנביא מתייחס אל השליחים בכינוי נַעֲרֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר. הפרשנים מסבירים כי השימוש במילה "נערים" נועד ללעג ולביזיון. אף על פי שרבשקה וחבריו היו שרים בכירים וחשובים בממלכת אשור, הנביא מוריד מערכם וממשיל אותם לאספסוף של צעירים פרועים או למשרתים זוטרים בבית המלך שאינם נושאים בתפקיד שלטוני. הם זכו לכינוי המקטין משום שדיברו בטיפשות ובחוסר השכל [שד"ל, ביאור שטיינזלץ].