תפילתו של חזקיהו מהווה פנייה נרגשת לה' לשים לב לגידופים הקשים המופנים כלפיו מצד מלך אשור. הפנייה משתמשת בדימויים אנושיים של שמיעה וראייה, כדי לעורר את ההתערבות האלוהית מול גאוותו של האויב.
בבקשה הטֵּה ה' אָזְנְךָ וּשְׁמָע, חזקיהו מבקש מה' כביכול לעשות עצמו כשומע ולא כחרש [שד"ל]. מיד לאחר מכן הוא מבקש פְּקַח – כלומר, פתח [מצודת ציון] – את עיניך. המילה עֵינֶךָ כתובה בכתיב חסר (לשון יחיד) אך נקראת בלשון רבים. הנימוק הרעיוני לכך הוא שאדם המעוניין להקשיב מטה אוזן אחת לעבר הדובר, אך כאשר הוא רוצה לראות היטב הוא פוקח את שתי עיניו כאחת. עם זאת, ייתכן שמדובר בהשמטה טכנית של האות יו"ד בהשוואה לפסוק המקביל בספר מלכים [שד"ל].
הפרשנים מצביעים על חלוקה מדויקת בין מושגי השמיעה והראייה בפסוק, המייצגים שלבים שונים במשלחות האשוריות. הבקשה הראשונה לשמוע מתייחסת לחירופים שהשמיעו השליחים הראשונים בעל פה. לעומת זאת, הבקשה וּרְאֵה מכוונת לראיית הספרים והאיגרות הכתובות שהיו מלאים בגידופים [מלבי"ם, מצודת דוד]. האזכור הנוסף של השמיעה בהמשך הפסוק מתייחס לדבריהם של השליחים השניים, שהגיעו כדי להסביר ולהרחיב את דברי סנחריב [מלבי"ם], אֲשֶׁר שָׁלַח ביד מלאכיו [מצודת דוד].
בסיום דבריו, חזקיהו מתאר את מטרת האויב לְחָרֵף אֱלֹהִים חָי. השימוש בגוף שלישי ("אלהים חי") במקום פנייה ישירה ("לחרף אותך") נובע מתוך כבוד עצום לה'. דרך התבטאות זו דומה לאדם הנמנע מלחזור על דברי השמצה ישירות בפניו של חברו, ומעדיף לנסח את הפגיעה באופן עקיף כדי שלא לבזותו [שד"ל].