הנביא, הדובר בשם בת ציון, פונה אל סנחריב מלך אשור ושואל בתמיהה רטורית אֶת מִי הוא מעליב, שכן למרות שהמלך ידע שהוא פונה אל ה', הוא טעה לחשוב שהוא חלש כאלילי העמים. חומרת מעשיו מתבטאת בכך שלא רק שהטיח עלבון כללי היכול להיות מופנה גם כלפי בני אדם כאשר חֵרַפְתָּ, אלא עבר למעשה ניאוץ ישיר כלפי ה' וקדושתו כאשר וְגִדַּפְתָּ. חוצפה זו הלכה והסלימה כאשר הֲרִימוֹתָה קּוֹל בקול רם ובפרסום רב. לבסוף, וַתִּשָּׂא מָרוֹם עֵינֶיךָ אל רום השמיים, מעשה המעיד כי מטרתו לא הייתה רק לייאש את העם הנצור, אלא להתגרות באופן ישיר בקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל.
ישעיהו, פרק ל״ז, פסוק כ״ג
אֶת־מִ֤י חֵרַ֙פְתָּ֙ וְגִדַּ֔פְתָּ וְעַל־מִ֖י הֲרִימ֣וֹתָה קּ֑וֹל וַתִּשָּׂ֥א מָר֛וֹם עֵינֶ֖יךָ אֶל־קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.