שליחי המלך מגיעים אל הנביא ומבטאים, בין אם בדיבור מפורש ובין אם במחשבה שהנביא זיהה ברוח קודשו, תחושת חוסר אונים מול האויב וחשש שחטאי העם ימנעו את הישועה. הם מתארים את התקופה כיוֹם צָרָה של מצוקה מן המצור, וְתוֹכֵחָה שבה האויב מתגאה בהצלחתו או לחלופין קללה אלוהית כבדה, וּנְאָצָה של חירופים וגידופים ישירים כלפי ה'. המצב מומחש בדימוי של לידה, כִּי בָאוּ בָנִים עַד מַשְׁבֵּר וְכֹחַ אַיִן לְלֵדָה, כאישה שהעובר הגיע לפתח הרחם או למושב היולדת, אך ברגע הקריטי אפסו כוחותיה. בנמשל, האומה המשולה לאם הגיעה לרגע שבו הבטחת הישועה מוכנה לצאת אל הפועל, אך חסרות לה זכויות של תורה ומעשים טובים כדי להביא אותה לידי גמר. כך נוצר מצב מסוכן שבו, ללא התערבות ישירה ורחמי שמיים, ההבטחה לישועה והאומה כולה עלולות לאבד.
ישעיהו, פרק ל״ז, פסוק ג׳
וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר חִזְקִיָּ֔הוּ יוֹם־צָרָ֧ה וְתוֹכֵחָ֛ה וּנְאָצָ֖ה הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֣י בָ֤אוּ בָנִים֙ עַד־מַשְׁבֵּ֔ר וְכֹ֥חַ אַ֖יִן לְלֵדָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.