יצא לכם פעם להתאמץ מאוד במשימה קשה, להגיע ממש עד הסוף, וברגע האחרון להרגיש שנגמר לכם הכוח להמשיך? זה בדיוק מה שהרגיש המלך חזקיהו. הוא שלח שליחים אל הנביא ישעיהו ברגע של משבר גדול מול האויב שמקיף את ירושלים. השליחים מתארים את המצב הקשה בשלוש מילים. הם קוראים לזה יום צרה, כי האויב סוגר עליהם ומלחיץ אותם. הם קוראים לזה תוכחה, כי האויב מתגאה וטוען שה' לא יכול להציל אותם. והם קוראים לזה נאצה, כי האויב ממש מעליב ומבזה את ה'.
כדי להסביר כמה המצב קריטי, חזקיהו משתמש בתיאור מיוחד: כִּי בָאוּ בָנִים עַד מַשְׁבֵּר וְכֹחַ אַיִן לְלֵדָה. המילה משבר מתארת את הכיסא המיוחד שעליו יושבת אישה כשהיא יולדת. חזקיהו אומר שעם ישראל דומה לאישה שכבר הגיעה לרגע שבו התינוק מוכן לצאת, אבל פתאום נגמר לה הכוח ללדת. מה זה אומר בעצם? שעם ישראל נמצא קרוב מאוד לרגע שבו הוא יכול להינצל מהמצור, אבל חסר לו הכוח הפנימי, כלומר מספיק מעשים טובים, כדי שהישועה באמת תקרה. המלך חזקיהו חושש שבגלל חטאי העם הם לא יינצלו, והוא מבין שרק רחמים גדולים של ה' יוכלו לעזור להם ברגע האחרון.