ישעיהו, פרק מ״ח, פסוק כ״א

ה' מבטיח להגן על העם ולכלכל אותו במסעו, כך שלא יסבלו מצימאון גם כאשר יוליך אותם במקומות יבשים ושוממים, המכונים בָּחֳרָבוֹת. כערובה לגאולה העתידית מגלות בבל, מוזכרים נסי יציאת מצרים שבהם ה' הִזִּיל וגרם למים לטפטף מִצּוּר, מקום שאינו מכיל מים בדרך הטבע. הכפילות בתיאור וַיִּבְקַע צוּר נועדה להדגיש את הנס שבו הסלע נשבר כדי שוַיָּזֻבוּ ויזרמו ממנו מָיִם, בהקבלה ניגודית לקריעת ים סוף שבה המים דווקא נעצרו כחומה. מכיוון שבקיעת סלעים לא תועדה היסטורית בימי שיבת ציון, יש המבארים כי הפסוק נאמר על דרך המשל. תיאור המים הפורצים מן הסלע הוא ציור פיוטי שנועד להבטיח כי שום מכשול לא יעכב את חזרת העם לארצו.