ישעיהו, פרק מ״ח, פסוק ב׳

מאחר שהעם מכונה על שם ירושלים, נאמר עליהם כִּי מֵעִיר הַקֹּדֶשׁ נִקְרָאוּ. עם זאת, הקביעה כי הם וְעַל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נִסְמָכוּ מתפרשת בשתי דרכים מנוגדות. מצד אחד, זוהי ביקורת על עם עקשן שהישענותו על ה' הייתה מן השפה ולחוץ בלבד, תוך התהדרות שווא בקדושת העיר וחוסר יראה מפני אדון העליונים והתחתונים אשר יְהֹוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ. מנגד, יש הרואים בכך ביטוי לזכותם העצומה בתקופות של אמונה כנה, כבימי המלך חזקיהו. לפי תפיסה זו, עצם הזיקה לעיר הקודש והביטחון בה' כמקור כוחם מחייבים את גאולתם, כדי למנוע חילול השם בעיני הגויים.