דברי ה' מבטאים כמיהה והבטחה מותנית, המתארות את השפע העצום והשלווה שהיו מנת חלקו של העם אילו היה הולך בדרך הישר. המילה לוא משמעותה "אם" או "אילו", כאשר האות אל"ף נוספה אליה כתוספת לשונית [אבן עזרא, מצודת ציון]. הקשבת מבטאת שמיעה בקול ה' ועשייה בפועל של מצוותיו כפי שלימד [מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
הפסוק משתמש בשני דימויים של מים כדי לתאר את התוצאה של השמיעה בקול ה'. הדימוי הראשון, וַיְהִי כַנָּהָר שְׁלוֹמֶךָ, מבטיח שלווה והצלחה. רוב הפרשנים מסכימים כי השלום משול למי נהר הזורמים בשפע, ברציפות וללא הפסקה. שלווה זו מתבטאת בהגנה מוחלטת מפני אויבים ובהשקט פיזי, והיא זורמת בעוצמה רבה, בדומה לשפע מימיו של נהר פרת [רד"ק, מלבי"ם].
הדימוי השני, וְצִדְקָתְךָ כְּגַלֵּי הַיָּם, מתייחס לתוצאה נוספת, אך הפרשנים נחלקו באשר למשמעות המילה "צדקתך". גישה מרכזית אחת מפרשת זאת כהתייחסות למעשיו של ה' כלפי האדם ולמידת ההצלחה שיזכה לה. כלומר, הצדקות והחסדים שה' היה עושה עם העם היו מרובים, גדולים ותמידיים, ממש כמו גלי הים שבאים בזה אחר זה ללא הפסק וללא גבול [רד"ק, שד"ל, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
לעומת זאת, גישה אחרת רואה במילה זו התייחסות למעשיו ולמצבו הרוחני של האדם עצמו. על פי פירוש זה, בעוד השלום הפיזי נמשך בנחת כמו נהר, הרי שהצדקה – שהיא אושר הנפש והמעשים הטובים – נמשלת לגלי הים הסוערים. גלים אלו שואפים תמיד לפרוץ ולעבור את גדותיהם, סמל לכוח אדיר ודחף פנימי שאינו יודע שובע להתעלות, להוסיף עוד מצוות ולהתקדם בעבודת ה' [מלבי"ם].