הפסוק חותם את נבואת הגאולה בהצבת ניגוד חריף בין עתידם המזהיר של הנגאלים לבין גורלם העגום של עושי הרע. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה לָרְשָׁעִים מכוונת לאנשי בבל והכשדים, ובפרט לנבוכדנצר וזרעו [רש"י, רד"ק]. הפסוק בא להרגיע את עם ישראל שלא ייראו עוד מפני שוביהם, שכן בעוד שישראל יזכו לטובה וליציאה מבורכת לארצם, על הבבליים נגזר חורבן בידי כורש ושלום יוסר מגבולם לנצח ללא כל תקנה [מלבי"ם, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
מנגד, קיימת גישה הסבורה כי לָרְשָׁעִים מתייחס דווקא לפושעים מתוך עם ישראל, ובפרט לאותם אלו המסרבים לצאת מן הגלות ולשוב מבבל [אבן עזרא, שד"ל].
מבחינה תחבירית, את הצירוף אָמַר ה' ניתן להבין כמאמר מוסגר, שמשמעותו "כך אמר ה'". עם זאת, על פי טעמי המקרא, הקריאה הנכונה היא שה' פונה ישירות לרשעים ואומר להם את המילים "אין שלום" [שד"ל]. כמו כן, ישנה הבחנה בכך שכאן נעשה שימוש בשם המפורש, לעומת פסוק דומה בהמשך הספר שבו נאמר "אמר אלוהי" [רד"ק].
ברובד רעיוני ועמוק יותר, הניסוח אָמַר ה' לָרְשָׁעִים טומן בחובו מסר על גבולות התשובה ורחמי שמים. ההדגשה שה' הוא האומר, מלמדת כי הקב"ה אינו יוזם קריאה לשלום עבור רשעים גמורים ואינו פונה אליהם ישירות כדי שישובו. ואולם, אם אותם רשעים יתעוררו מעצמם, יבואו בדרכי שלום ויחזרו בתשובה שלמה, הם יתקבלו ברצון. הדבר מעיד על אהבתו וחמלתו האינסופית של ה' כלפי ברואיו, שכן רחמיו אינם כלים לעולם כלפי מי שבוחר לשוב אליו מרצונו החופשי [חומת אנך].