התגלות ה' בעולם מלווה לעיתים במהלכים היסטוריים וניסיים כה מפתיעים וחדשניים, עד שאין לאדם כל יכולת לצפות אותם מראש. הבורא מסתיר את תוכניותיו וחושף אותן רק ברגע התרחשותן, כדי לשמוט את הקרקע מתחת ליוהרה האנושית המבקשת לייחס לעצמה ידע מוקדם או הבנה של חוקיות הטבע.
הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהמילים עַתָּה נִבְרְאוּ מצביעות על התרחשות מיידית וחדשה לחלוטין. יש המפרשים כי הרגע שבו הדברים יוצאים מפי ה' הוא למעשה רגע בריאתם הפועל [רד"ק, מצודת דוד], ויש המבארים כי משמעות המילה היא שהדברים נגזרו כעת [אבן עזרא]. מנגד, מוצגת תפיסה פילוסופית עמוקה יותר המבחינה מהותית בין הניסים שהיו בעבר לבין אלו המתרחשים כעת. בעוד שניסי העבר היו רק שינוי של צורה בתוך חוקי הטבע הקיים, כמו הפיכת מים לדם או שינוי תנועת השמש, הרי שהניסים החדשים הם בריאה של יש מאין. אלו אירועים חסרי תקדים שאינם כפופים לזמן או לסיבות טבעיות, ומתקיימים לשעתם בדרך נס [מלבי"ם, שד"ל].
לגבי המילים וְלֹא מֵאָז וְלִפְנֵי יוֹם וְלֹא שְׁמַעְתָּם, רוב הפרשנים מסכימים כי הכוונה היא שהדברים לא נודעו בעבר, ואפילו לא יום אחד לפני שהתרחשו. הסיבה לכך היא שאלו אירועים כה זרים וחריגים, ששום אדם לא היה מסוגל להעלותם על דעתו, לשער את התרחשותם מראש או לשמוע עליהם מפי אדם אחר [שד"ל, אבן עזרא]. גישה שונה מעט מקשרת את המילים וְלִפְנֵי יוֹם לפסוק הקודם, ומסבירה כי ה' משמיע לעם את הדברים רגע לפני יום התרחשותם [רש"י].
מטרת ההסתרה האלוהית מפורשת במילים פֶּן תֹּאמַר הִנֵּה יְדַעְתִּין. ה' מעלים את האירועים הללו ולא מגלה אותם מראש, כדי למנוע מהעם לטעון בטעות שכבר ידעו עליהם, שהסיקו אותם בכוחות עצמם או שהם תוצר של כוחות טבע ומזלות [מצודת דוד, רד"ק, שד"ל, ביאור שטיינזלץ]. מאחר שמדובר בבריאה חדשה של יש מאין שאינה תלויה בהגבלת הזמן, אין צורך להכריז עליה זמן רב מראש באמצעות נביא כדי להוכיח את מקורה האלוהי, שכן עצם פליאתה מוכיחה כי היא מאת ה' [מלבי"ם].