ההשגחה האלוהית על מהלכי ההיסטוריה מודגשת כאן במלוא עוצמתה, כאשר ה' מצהיר כי הוא לבדו מכוון את האירועים הגיאופוליטיים למען גאולת עמו. הצלחתו הצבאית של המנהיג ומפלתה של אימפריה אינן תוצאה של כורח מציאותי, טבע או מזל, אלא פרי גזירתו הישירה של ה' [מלבי"ם].
המילים אֲנִי אֲנִי חוזרות על עצמן כדי לחזק ולהדגיש כי ה' לבדו הוא שגזר שכך יקרה [רד"ק, מצודת דוד]. כפילות זו גם מבטאת את נצחיותו של ה', שהוא היה והוא שיהיה [רד"ק], וכן את העובדה שהוא אינו משתנה לעולם [אבן עזרא]. מעבר לכך, החזרה קושרת בין הגאולות: אותו ה' שגאל את ישראל ממצרים, הוא זה שיגאל אותם מהגלות האחרונה ומארבע כנפות הארץ [רש"י].
על המילה דִּבַּרְתִּי מוסבר כי ה' גזר מראש שכך יהיה [מלבי"ם]. לגבי המילים אַף קְרָאתִיו, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה לגואל [ביאור שטיינזלץ], וליתר דיוק למלך כורש. ה' קרא לו בשמו [רד"ק], עורר את לבו לפעולה [מצודת דוד], וקרא לו לצאת למלחמה [מלבי"ם]. עם זאת, קיימת דעה נוספת ולפיה הקריאה מכוונת לאברהם אבינו, במשמעות של גידול ורוממות, כלומר שה' בחר בו להיות מגדולי קוראיו [רש"י].
המילה הֲבִאֹתִיו מתארת את הבאתו של כורש אל העיר בבל [מצודת דוד, רד"ק, מלבי"ם], וההבטחה וְהִצְלִיחַ דַּרְכּוֹ משמעה שהוא ינצח ויחריב אותה בהצלחה [מלבי"ם].