הנביא פונה אל בני הגולה וקורא להם לעזוב את מקום גלותם מתוך שמחה וביטחון, ולהכריז על בשורת הגאולה באוזני העולם כולו.
הציווי צְאוּ מִבָּבֶל בִּרְחוּ מִכַּשְׂדִּים מעורר שאלה לגבי השימוש בפועל "ברחו", שכן היציאה מלווה בשמחה ונעשית ביד רמה. רוב הפרשנים מסכימים כי אין הכוונה למנוסה מתוך פחד או הימלטות מפני החרב, אלא לביטוי המדגיש את המהירות והדחיפות שבהליכה [מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, יש המבחינים בין שני חלקי המשפט ומתארים מציאות משתנה: בשלב הראשון, בעת היציאה מהעיר בבל עצמה, המצב עדיין יהיה שקט ולכן נאמר צְאוּ; אך בהמשך הדרך, בעודם עוברים במרחבי מדינת הכשדים, כבר תפרוץ מלחמה סביבם והם ייאלצו למהר ולהימלט משם, ולכן נאמר בִּרְחוּ [מלבי"ם].
לאחר היציאה, העם נקרא להפיץ את הבשורה: בְּקוֹל רִנָּה הַגִּידוּ הַשְׁמִיעוּ זֹאת הוֹצִיאוּהָ עַד קְצֵה הָאָרֶץ. הפרשנים מבארים כי על הגולים להוציא את קול הבשורה על הישועה בפרהסיה ובביטחון, מבלי לדאוג, ולא להסתפק בהשמעתה במקום קרוב בלבד אלא להפיצה עד קצוות תבל [מצודת דוד, אבן עזרא, מלבי"ם]. בעניין נוסח המילים הַגִּידוּ הַשְׁמִיעוּ, יש המציינים כי קיימות גרסאות עתיקות שבהן נכתב "והשמיעו" בתוספת ו"ו החיבור, אך הנוסח המקובל הוא ללא האות ו"ו [מנחת שי].
תוכן ההכרזה שעל העם להשמיע הוא: אִמְרוּ גָּאַל ה' עַבְדּוֹ יַעֲקֹב. זוהי ודאות הגאולה מבבל, אשר אם העם יזכה בה, היא עתידה להיות תשועת עולמים [מלבי"ם]. גאולה זו אינה מסתכמת רק בעצם השחרור מהגלות, אלא תלווה גם בניסים גלויים שיעשה ה' לעמו במהלך שיבתם לציון [אבן עזרא].