ישעיהו, פרק מ״ח, פסוק י״ב

נוכח סירוב העם להקשיב לתוכחה, פונה אליו ה' בקריאת התעוררות המבוססת על שליטתו הבלעדית בהיסטוריה. הפנייה שְׁמַע אֵלַי יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל מכוונת לעם בכל מדרגותיו, החל מהמדרגה הרוחנית הנמוכה המיוצגת בשם שניתן על ידי אדם, ועד למדרגה העליונה בשם שניתן ישירות מאת ה'. העם מוגדר בתור מְקֹרָאִי משום שה' הוא שקרא לו בשמו, בחר וייעד אותו, והגדירו כבניו הנקראים על שמו. ההכרזה אֲנִי־הוּא אֲנִי רִאשׁוֹן אַף אֲנִי אַחֲרוֹן מבטאת את נצחיותו על פני ציר הזמן: הוא שולט בהווה, היה קיים בעבר בטרם נברא העולם, ויישאר בעתיד גם לאחר קצו. נצחיות זו מבטיחה כי ה' שעשה את הנסים בגאולה הראשונה יחולל גם את הגאולה מבבל, ועל כן אפשר להאמין באמת ובתמים בהבטחותיו.