ישעיהו, פרק נ״א, פסוק א׳

הנביא מעודד את המיעוט הצדיק בעם, וקורא שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק מְבַקְשֵׁי יְהֹוָה, פנייה המכוונת לאלו הפועלים לעשיית משפט בין אדם לחברו ומחפשים קרבה לה'. כדי שלא יפקפקו בגאולה בגלל מספרם המועט ומצבם הקשה, הוא קורא להם: הַבִּיטוּ אֶל־צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל־מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם, כלומר התבוננו אל הסלע המוצק ואל נקב הבור שממנו נחתכתם ונבקעתם. דימוי זה מתייחס לאבות האומה, כאשר הסלע מסמל את אברהם והבור את רחמה של שרה, ויש המפרשים להפך, ששרה היא הסלע הנפעל ואברהם הוא הפטיש החוצב. ההתבוננות באבות נועדה לעורר את העם לבחון אם מידותיהם תואמות לאלו של שורשיהם, ולהפיח בהם תקווה שכשם שאברהם ושרה היו בודדים ועקרים ובכל זאת ה' בירך והרבה אותם, כך הוא יושיע גם אותם.