ישעיהו, פרק נ״א, פסוק כ״ב

ה' מכריז על תום שעבודו וייסוריו של עם ישראל, ומבהיר כי מעתה הוא אֲדֹנַיִךְ יְהֹוָה וֵאלֹהַיִךְ הבלעדי, המנהיג את עמו ברחמים ואת הגויים במידת הדין. הוא מבטיח כי הוא יָרִיב עַמּוֹ, כלומר ייקח על עצמו את מאבקם ויינקום את נקמתם מיד האומות שהרעו להם. כסמל לסיום הרדיפות וגזרות הגלות, מצהיר ה' הִנֵּה לָקַחְתִּי מִיָּדֵךְ אֶת־כּוֹס הַתַּרְעֵלָה, המייצגת את הצרות המרות שחוו. ההבטחה נחתמת בכך שאֶת־קֻבַּעַת כּוֹס חֲמָתִי לֹא־תוֹסִיפִי לִשְׁתּוֹתָהּ עוֹד, קביעה המבטאת סילוק מוחלט של העונש, בין אם הכוונה לשמרי היין המרים שבתחתית, לגביע שניטל מידם כדי שלא יתמלא מחדש, או לשאריות כוס הפורענות שיועברו כעת לאומות אחרות.