תמונת הגאולה השלמה מצטיירת כחזון של שיבה הביתה, המלווה בשמחה נצחית ובהיפוך מוחלט של מציאות הגלות. חלק זה מהווה את סיומה של תפילה [מצודת דוד], והוא ממשיך ונקשר אל הקריאה הקודמת אל ה' לעורר את כוחו. המשמעות היא שהתפילה נועדה כדי שבעקבותיה ישובו הגולים [רש"י, אבן עזרא, שד"ל].
האות וי"ו במילה וּפְדוּיֵי משמשת כביטוי של השוואה לתקופות עברו: כשם שה' גאל את ישראל בעבר והעביר אותם את ים סוף, כך גם עתידים לשוב גולי ישראל [רד"ק]. שיבה זו של וּפְדוּיֵי יְהֹוָה, כלומר גאולי ה' [ביאור שטיינזלץ], תתרחש בחסד אלוהי, ואף אם העם אינו זכאי לכך מצד מעשיו [מלבי"ם]. הגאולה המובטחת, המכוונת במקורה לשבים מגלות בבל, היא גאולה שלמה שבעקבותיה העם לא יגלה עוד [מצודת דוד].
השיבה לציון מתוארת בליווי וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל־רֹאשָׁם, שהיא שמחת נצח חסרת גבולות [ביאור שטיינזלץ]. תיאור זה משמש כמשל להליכתם של השבים בקומה זקופה, כאשר ראשם נישא בגאווה ובשמחה [רד"ק]. ההבטחה כי שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּן מתארת מצב שבו השמחה עצמה רודפת אחרי הגולים ומשיגה אותם. כתוצאה מכך, נָסוּ יָגֹון וַאֲנָחָה, כלומר הצער והכאב יברחו וינוסו מפניהם לחלוטין [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].