שאלת הצדק האלוהי וייסורי הצדיקים מקבלת מענה בהבטחה כי גילוי האמת, הגבורה והישועה של ה' עומד להופיע ולצאת מן הכוח אל הפועל [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
המילים קָרוֹב צִדְקִי וכן יָצָא יִשְׁעִי מבטאות כי הצדק והישועה כה קרובים לבוא, עד שהם מתוארים כאילו כבר התרחשו בפועל [מצודת דוד, רד"ק], כאשר התנאי לכך הוא שגולי ישראל ישמעו בקול ה' [רד"ק].
באשר למילים וּזְרֹעַי עַמִּים יִשְׁפֹּטוּ, רוב הפרשנים מסבירים כי יִשְׁפֹּטוּ משמעו ייסרו ויענישו [רש"י], ויעשו עם העמים את המשפט הראוי להם [מצודת דוד]. זרועות ה' הן הכוח הפועל, ואילו הגויים הם אלו שמקבלים את הפעולה [אבן עזרא]. קיימות גישות שונות לגבי זהות העמים ומהות המשפט: יש המפרשים כי מדובר בנקמה שתתרחש במלחמת גוג ומגוג [רד"ק], ואילו אחרים סבורים כי הכוונה היא לעשיית צדק עבור כל העמים שנאנחו תחת עול השעבוד של בבל [שד"ל]. השימוש בלשון רבים במילה וּזְרֹעַי מצביע על עוצמת הנקמה, כדוגמת אדם המכה בשתי ידיו [רד"ק], או על פעולה כפולה של ה' המתרחשת במקביל: ישועה לצדיקים ומשפט לרשעים [מלבי"ם].
בעת הגאולה, אפילו יושבי המקומות הרחוקים יצפו להתגלות כוחו של ה'. המילים אֵלַי אִיִּים יְקַוּוּ וְאֶל זְרֹעִי יְיַחֵלוּן מתארות כיצד יושבי האיים ישימו את ביטחונם בה' ויישענו על זרוע ימינו [ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד, רד"ק]. לצד ההבנה כי מדובר בתיאור עתידי, יש מי שקורא את המילים אֵלַי אִיִּים יְקַוּוּ כלשון ציווי, המורה לאיים שלא לצפות לישועה מאף מקור אחר מלבד ה' [שד"ל].
שתי המילים יְקַוּוּ וכן יְיַחֵלוּן מבטאות תקווה והמתנה [מצודת ציון], והגישה הפשוטה היא שמדובר בכפל לשון פיוטי [מצודת דוד]. עם זאת, יש המבחינים ביניהן באופן מדויק: המילה יְקַוּוּ מתארת תקווה כללית שאין לה הבטחה או זמן מוגדר, וזו התקווה של האיים לישועה, שכן לא ניתנה להם הבטחה מפורשת. לעומת זאת, המילה יְיַחֵלוּן מתארת המתנה לדבר מובטח בעל זמן מוגדר. לכן יושבי האיים מייחלים לזרוע ה' ולעונש שיוטל על הרשעים, שכן יום הדין הזה הובטח מראש על ידי הנביאים וזמנו קבוע [מלבי"ם].