קריאה פיוטית ועזה בוקעת מפסוק זה, המופנית כלפי גבורתו של ה', בבקשה לחדש את הניסים הגלויים והישועות של ימי קדם. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי מדובר בתפילתו של הנביא הקורא לה' להתגלות מחדש בעולם. מנגד, יש הרואים בכך ייצוג של טענת עם ישראל כלפי ה', המבקש כי ה' יפעל למענו ויביא ישועה גם ללא זכות מצד העם, כפי שעשה בעבר [מלבי"ם]. גישה ייחודית נוספת גורסת כי אין מדובר רק בבקשה או בציווי, אלא בנבואה המכריזה על מה שעתיד להתרחש בוודאות [שד"ל].
הקריאה הכפולה עוּרִי עוּרִי נועדה לחזק את לשון ההתעוררות [מצודת ציון], ויש המציינים כי החזרה המשולשת על מילה זו בפסוק מקבילה לשלוש הבטחות אלוהיות שניתנו קודם לכן לנביא [אברבנאל]. הפנייה אל זְרוֹעַ ה' מכוונת לכוח העליון והראשוני המניע את המציאות כולה, כוח הפועל גדולות ונצורות בכוחות עצמו וללא תלות בעזרתם או בזכויותיהם של בני האדם [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. הבקשה לִבְשִׁי־עֹז נאמרת על דרך המשל, שכן הלבוש משמש כתפארת לזרוע [רד"ק, אבן עזרא].
הנביא מבקש שהישועה תתרחש כִּימֵי קֶדֶם דֹּרוֹת עוֹלָמִים, כלומר כמו בימים הרחוקים והארוכים שעברו [רד"ק, ביאור שטיינזלץ], כדוגמת ימי אברהם או תקופת יציאת מצרים [רד"ק, אברבנאל].
בהמשך הפסוק מוזכרים הניסים שנעשו במצרים באמצעות דימויים עוצמתיים. המילה הַמַּחְצֶבֶת מתארת הכאה רבה ושבירה, בדומה לאדם החוצב באבנים [מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], ויש המפרשים זאת כרמז להכאת המצרים בעשר המכות [רד"ק] או כלשון כריתה והריגה [שד"ל]. פעולת החציבה מופנית כלפי רַהַב, מפלצת ימית מאיימת [ביאור שטיינזלץ] המהווה כינוי סמלי מובהק למצרים [רש"י, מצודת ציון, רד"ק, שד"ל, אברבנאל], או כינוי לאנשים יהירים ובעלי כוח שניצחו מערכות [אבן עזרא].
לגבי משמעות המילה מְחוֹלֶלֶת, קיימת מחלוקת בין הפרשנים. גישה אחת קושרת את המילה למושגים של חיל, רעדה וחלחלה, ומסבירה כי ה' הרעיד והפחיד את האויב [מצודת דוד, מצודת ציון, רד"ק, אבן עזרא]. מנגד, גישה אחרת גוזרת את המילה מהשורש ח.ל.ל, במשמעות של הריגה והפיכת האויב לחלל מת [רש"י, שד"ל, ביאור שטיינזלץ]. פעולה זו נעשית בתַּנִּין, מפלצת קדומה המשמשת במקרא כמשל לפרעה מלך מצרים [רש"י, מצודת ציון, רד"ק, אבן עזרא, שד"ל, אברבנאל].