דמותו של עבד ה' ניצבת במוקד של סבל עמוק ובדידות מזהרת, כאשר בסופו של תהליך מכירים אומות העולם בחפותו ובכך שסבל בעבורם.
המילים מֵעֹצֶר וּמִמִּשְׁפָּט לֻקָּח מתפרשות בכמה אופנים מרכזיים. גישה אחת מסבירה כי הוא נלקח ממקום המאסר ומבית המשפט היישר אל העינויים והייסורים [מצודת דוד, שטיינזלץ], כאשר הדבר לא נעשה על ידי המון מתפרע אלא באופן רשמי על ידי השלטון ומערכת המשפט [מלבי"ם]. לעומת זאת, פרשנים אחרים רואים במילים אלו בשורת גאולה, לפיה ה' לקח ופדה אותו מן המאסר, מן הגלות ומן המשפטים הקשים שסבל [רש"י, רד"ק, אבן עזרא]. דעה ייחודית מפרשת את האות מ"ם במובן של שלילה, כלומר הוא נלקח ונהרג ללא כל משפט וללא עֹצֶר – ללא רשות שלטונית מסודרת, אלא הופקר לכל דורש [שד"ל].
הפועל יְשׂוֹחֵחַ משמעותו דיבור, סיפור או אמירה [מצודת ציון, רד"ק, מלבי"ם]. לגבי המשמעות של וְאֶת דּוֹרוֹ מִי יְשׂוֹחֵחַ, ישנן מספר הבנות. יש המפרשים זאת כשאלה רטורית: מי יוכל בכלל לספר ולתאר את כל התלאות שעברו עליו בימי חייו? [רש"י, מצודת דוד]. מנגד, יש המפרשים זאת בכיוון הפוך: מי מאנשי דורו היה מעלה בדעתו או מנבא שיום יבוא והוא יזכה לגדולה כזו? [רד"ק, אבן עזרא]. גישה שלישית מתמקדת בבדידותו המוחלטת – לא היה איש שהסכים לדבר בעדו, להליץ עליו זכות מול רודפיו או להוכיח את בני דורו על העוול שנעשה לו [שד"ל, מלבי"ם], ואף לא היה מי שרצה לתקשר עם סביבתו אודותיו [שטיינזלץ].
המילה נִגְזַר עניינה כריתה [מצודת ציון]. הביטוי כִּי נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים מתאר את סופו הטראגי, בו נכרת מן העולם וקרב למיתה כתוצאה מן הייסורים [מצודת דוד, שטיינזלץ]. עם זאת, יש המפרשים זאת באופן סמלי, כביטוי המתאר את הגלות מארץ ישראל, היא "ארץ החיים", גלות כה קשה שבה הוא נחשב כמת [רש"י, רד"ק].
בסופו של דבר, מתרחשת הכרה עולמית באשר לסיבת הנֶגַע – מילה המבטאת חולשה, כישלון ומכה [מצודת ציון]. אומות העולם מתוודות ואומרות מִפֶּשַׁע עַמִּי נֶגַע לָמוֹ, כלומר, הנגע לא בא עליו בגלל חטאיו שלו, אלא בגלל פשעי האומות, והוא זה שסבל את העונש במקומן [רד"ק, אבן עזרא, מצודת דוד, שטיינזלץ]. יש המוסיפים כי הנגע בא על הצדיקים בשל פשעי העם [רש"י]. המילה עַמִּי מתפרשת כאן גם כלשון רבים, כמרמזת לעמים כולם [שד"ל], והשימוש במילה לָמוֹ (להם, בלשון רבים) נועד להדגיש שאף על פי שהפסוק מנוסח בלשון יחיד, הוא מדבר על האומה הישראלית כולה כקולקטיב [מצודת ציון, אבן עזרא].