הפסוק לוכד רגע דרמטי של התפכחות היסטורית ושינוי נקודת מבט. המתבוננים, שראו את סבלו הקשה של העבד, מבינים לפתע כי פרשנותם לאורך השנים הייתה שגויה לחלוטין. במקום לראות בו חוטא שנענש בצדק על ידי ההשגחה, הם מזהים כעת מציאות מורכבת שבה הסבל נובע ממעשיהם שלהם או בא לכפר עליהם.
המילה אָכֵן מתפרשת כאן במשמעות של "אבל", המדגישה את הניגוד בין מה שחשבו בעבר לבין האמת שמתגלה כעת [רש"י, אבן עזרא]. המילה נָשָׂא מבטאת נשיאת משא וסבל, נָגוּעַ משמעו חולשה וכישלון או נגע ומחלה, והמילה וּמְעֻנֶּה נגזרת מלשון עינוי [מצודת ציון, אבן עזרא].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהאומות מתארות כאן את יחסן לישראל, אך הם נחלקים בשאלה כיצד בדיוק עברו החולי והמכאוב אל העבד. קו מחשבה אחד גורס כי האומות הן אלו שגרמו באופן פעיל וישיר לסבלו של ישראל. כלומר, החולי והשפלות לא היו תכונות פנימיות של ישראל, אלא תוצאה של העוני, הדיכוי והייסורים שהאומות כפו עליהם, בין היתר כדי לאלצם להמיר את דתם. למרות שהאומות הן שהכו והכאיבו, הן טעו לחשוב שהסבל נובע מפשיעתם של ישראל עצמם [מלבי"ם, מצודת דוד, אבן עזרא].
מנגד, קו פרשני אחר מציג תפיסה של סבל כפרתי. לפי גישה זו, הייסורים והמחלות היו ראויים לפגוע באומות העולם בשל חטאיהן ואמונות השווא שלהן, אך בפועל ישראל סבלו במקומם, וכך ייסורי העבד מכפרים על עוונות העולם [רש"י, שד"ל, ביאור שטיינזלץ]. ביחס לגישה זו עולה קושי תיאולוגי שנידון במקורות: כיצד ייתכן שאדם או אומה יישאו בעונשו של אחר? על כך משיב [רד"ק] כי הפסוק אינו מתאר מציאות שבה ישראל באמת נענשו על חטאי הגויים, אלא מתאר את תחושתן הסובייקטיבית של האומות לעתיד לבוא. כשיתברר להן שאמונתן הייתה שקר ואמונת ישראל היא האמת, הן ירגישו שהן אלו שהיו אמורות לסבול, ושסבלם של ישראל בגלות שימש עבורן ככופר וכפרה.
טעותם המרכזית של המתבוננים מבוטאת במילים וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה. הם היו סבורים שהעבד שנוא על המקום ומעונה בייסורים מאת ה' בגלל אשמתו האישית [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. בהקשר זה, הפרשנים מדגישים נקודה דקדוקית קריטית לגבי הצירוף מֻכֵּה אֱלֹהִים. המילה מֻכֵּה חייבת להיות מנוקדת בצרי, שכן היא בצורת סמיכות, ומשמעותה שהעבד הוכה על ידי ה'. יש להיזהר מקריאה שגויה של המילה בסגול, שעלולה להשתמע חלילה כאילו ה' עצמו הוא המוכה [מנחת שי, שד"ל, אבן עזרא].