ישעיהו, פרק נ״ג, פסוק ד׳

אומות העולם מבינות לפתע כי אָכֵן, כלומר אבל ובניגוד למחשבתן בעבר, עם ישראל הוּא נָשָׂא משא כבד של סבל. הן מכירות כעת בכך שהמשא של חֳלָיֵנוּ וּמַכְאֹבֵינוּ שהעם סְבָלָם, נגרם כתוצאה מהדיכוי שהאומות כפו עליו, או משום שישראל נשאו את הייסורים במקומן כדי לכפר על חטאי הגויים. טעותן בעבר הייתה שוַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ נָגוּעַ וּמְעֻנֶּה, כלומר הן ראו בו חלש, חולה וסובל מעינויים משום שהוא שנוא על המקום. הן סברו בטעות שהעם הוא מֻכֵּה אֱלֹהִים, כלומר מוכה ונענש על ידי ה' בגלל אשמתו האישית, ולא הבינו את משמעות ייסוריו.