עם ישראל בגלות נמשל לעבד ה' הנמצא בשפל קיומי עמוק, אדם נִבְזֶה שסופג מיאוס וזלזול אקטיבי. הוא מתואר כוַחֲדַל אִישִׁים, שכן הוא נתפס כנחות מכולם והחברה מנתקת עמו מגע לחלוטין. עול הגלות הופך אותו לאִישׁ מַכְאֹבוֹת הסובל ממכות חיצוניות, וכן לוִידּוּעַ חֹלִי שהייסורים הפנימיים הפכו לחלק בלתי נפרד ממהותו. מראהו יוצר מצב של וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ, בין אם משום שהרואים מפנים את מבטם בסלידה ומתעלמים מסבלו, ובין אם משום שהוא עצמו מסתיר את פניו מרוב בושה. כך הוא נותר נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ, חסר כל ערך בעיני הסובבים המניחים כי ה' מאס בו.
ישעיהו, פרק נ״ג, פסוק ג׳
נִבְזֶה֙ וַחֲדַ֣ל אִישִׁ֔ים אִ֥ישׁ מַכְאֹב֖וֹת וִיד֣וּעַ חֹ֑לִי וּכְמַסְתֵּ֤ר פָּנִים֙ מִמֶּ֔נּוּ נִבְזֶ֖ה וְלֹ֥א חֲשַׁבְנֻֽהוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.