עם ישראל בגלות עולה לפני ה' מתוך שפלות עמוקה וחולשה קיצונית, ויעל כיונק, כענף רך וחלש הצומח וכשורש מתוך ארץ ציה, שהיא אדמה שוממה ויבשה. עצם הישרדותה של האומה ללא כל כוח עצמי או סביבה מטפחת היא פלא בלתי טבעי המתרחש בעזרת ה'. במצב ירוד זה לא תואר לו ולא הדר, שכן העם חסר כל חן, חוסן פוליטי או יופי חיצוני שיעוררו התפעלות. משום כך כאשר ונראהו, הוא נטול כל מראה מפואר המושך את העין, ולכן לא חמדנו אותו, ונחמדהו, אלא להפך, תיעבנו אותו, אם כי יש המפרשים שלמרות עליבותו ההתחלתית, בסופו של דבר כן נחמוד ונרצה אותו.
ישעיהו, פרק נ״ג, פסוק ב׳
וַיַּ֨עַל כַּיּוֹנֵ֜ק לְפָנָ֗יו וְכַשֹּׁ֙רֶשׁ֙ מֵאֶ֣רֶץ צִיָּ֔ה לֹא־תֹ֥אַר ל֖וֹ וְלֹ֣א הָדָ֑ר וְנִרְאֵ֥הוּ וְלֹֽא־מַרְאֶ֖ה וְנֶחְמְדֵֽהוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.