סבלו של הגולה התמים ויחסם האכזרי של רודפיו משתקפים מבעד לתיאור מותו וקבורתו. הכתוב משרטט דמות של מי שנידון למוות בגלות על לא עוול בכפו, תוך שהוא עומד בגבורה על אמונתו.
המילים וַיִּתֵּן אֶת רְשָׁעִים קִבְרוֹ מתארות קבורה מבוזה יחד עם פושעים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהסובל מסר את עצמו ברצון למוות ולקבורה משפילה זו, מאחר שסירב להמיר את דתו ולכפור בה' כדי להציל את חייו. מנגד, יש המסבירים כי השלטונות הם שדאגו לקבור אותו עם פושעים, כדי ליצור עלילה ומראית עין כאילו הוצא להורג בשל חטאיו [מלבי"ם]. פירוש ייחודי מציע כי מרוב צער בגלות, הסובל עצמו ייחל למות יחד עם הגויים רודפיו, בדומה לשמשון שביקש למות עם פלשתים [אבן עזרא].
לגבי המשך הפסוק, וְאֶת עָשִׁיר בְּמֹתָיו, הפרשנים נחלקו בהבנת המילים. המילה עָשִׁיר מפורשת אצל חלקם ככינוי למושל או לשליט שגזר את דין המוות [רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון], או כרמז לאומות הגויים העשירות [אבן עזרא]. לעומת זאת, פרשנים אחרים מסבירים כי המילה מתייחסת לקורבן עצמו, אשר נהרג מתוך קנאה לעושרו או כדי שהשלטונות יוכלו להחרים את רכושו [רד"ק, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. לחלופין, נטען כי מדובר בהנגדה: למרות שנקבר עם רשעים, בשל צדקתו היה ראוי שיזכה למבנה קבר מפואר כמו של אדם עשיר [שד"ל].
גם המילה בְּמֹתָיו זוכה לשני כיווני פירוש עיקריים. הכיוון הראשון גוזר אותה מהמילה מוות. לשון הרבים מצביעה על סוגי המיתות האכזריות והמגוונות, כגון שריפה וסקילה, שנגזרו על אלו שמסרו את נפשם על ייחוד ה' [רד"ק]. הכיוון השני גוזר את המילה מהמונח במה, כלומר מבנה או מצבה המוקמים על גבי הקבר, ובכך מילה זו מקבילה למילה קברו שבתחילת הפסוק [אבן עזרא, שד"ל].
בסופו של דבר, כל הסבל הזה בא עליו עַל לֹא חָמָס עָשָׂה וְלֹא מִרְמָה בְּפִיו. הפרשנים מסכימים כי הוא נרדף והומת בחינם ובעלילות שווא, ללא כל מעשה אלימות או ניצול מצידו. יתרה מכך, היעדר המרמה בפיו מתפרש לא רק כיושר בין אדם לחברו, אלא כעמידה רוחנית איתנה, שכן הוא סירב להוציא מפיו דברי שקר, כפירה בה' או קבלה של עבודה זרה [רש"י, מלבי"ם].