קרה לכם פעם שבניתם ארמון ממש יפה בחול, ופתאום בא גל גדול והרס אותו? בטח הרגשתם כל כך עצובים, שאפילו לא רציתם לנסות לבנות אותו מחדש כי פחדתם שהוא ייהרס שוב.
ככה בדיוק הרגישה ירושלים. ה' פונה אליה וקורא לה עֲנִיָּה סֹעֲרָה. היא הרגישה כמו ספינה קטנה שמיטלטלת בתוך סערה חזקה בלב ים, עייפה ועצובה מכל הצרות של הגלות. היא הייתה במצב של לֹא נֻחָמָה, כלומר היא פשוט לא הצליחה להתנחם. למה? כי בעבר אנשים רגילים ניסו לעזור ולהציל אותה, אבל תמיד אחר כך שוב הגיעו זמנים קשים, והיא פחדה מאוד שזה יקרה שוב.
אבל אז ה' בא ומרגיע אותה עם הבטחה מיוחדת שמתחילה במילים הִנֵּה אָנֹכִי. ה' אומר לירושלים שהפעם הגאולה תהיה שונה לגמרי. הפעם ה' בעצמו יגאל אותה, ולא אף שליח אחר. בגלל שה' עושה את זה בעצמו, זו תהיה גאולה שלמה שתישאר לתמיד, והקשר בין ה' לעם ישראל יהיה חזק וקרוב מתמיד.
ה' מבטיח לבנות את ירושלים מחדש בצורה פלאית. הוא אומר מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ. המילה מַרְבִּיץ פירושה לרצף ולהניח אבנים. במקום להשתמש במלט רגיל או בסיד פשוט כדי לחבר את אבני הבניין, ה' ישתמש בפּוּךְ, שזה חומר יקר וצבעוני או אבן יקרה ונוצצת. וכדי שהבניין יהיה הכי חזק ומפואר שאפשר, ה' מוסיף וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים. היסודות של העיר, הבסיס שלה, ייבנו מאבני ספיר ומרגליות יקרות.
למה ה' בוחר להשתמש באבנים כל כך יקרות? ה' רוצה להראות לירושלים ולעם ישראל כמה הם אהובים וחשובים. האבנים החדשות והנוצצות יכסו את כל האדמה הישנה ויעלימו את הזיכרונות העצובים מהעבר, ויתנו לעיר התחלה חדשה, נקייה ומלאה בכבוד, ביופי ובשמחה.