ישעיהו, פרק נ״ד, פסוק י״א

ירושלים בגלות נמשלת לאישה או לספינה עֲנִיָּה סֹעֲרָה המיטלטלת בייסורים שנועדו לזכך את העם. היא לֹא נֻחָמָה מהבטחות הנביאים, שכן גאולות העבר נעשו בידי אדם והסתיימו בשעבוד נוסף, ולכן סירבה להתנחם. בתגובה, ה' מבטיח גאולה ישירה ונצחית באומרו הִנֵּה אָנֹכִי, ומצהיר כי יהיה מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ, כלומר ירצף את אבני העיר על גבי אבקת כחול יוקרתית או ישתמש באבנים יקרות כחומר מליטה. בניינה המחודש של העיר נחתם בהבטחה וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים, המעידה כי יסודותיה ייבנו מאבני ספיר יקרות כדי לסמל עושר, לכסות לחלוטין את אדמתה הישנה כדי להעלים את עבר החטאים, ולרמוז לתלמידי החכמים בוני האומה.