ישעיהו, פרק נ״ו, פסוק ט׳

חשבתם פעם מה קורה לעדר של כבשים כשהרועה שלהן פשוט עוזב אותן לבד בשטח הפתוח? הנביא משתמש בתמונה העצובה הזו כדי לתאר את המצב של עם ישראל באותה תקופה. העם דומה לצאן עזוב, כי המנהיגים שלו לא שומרים עליו, לא מוכיחים אותו ולא מדריכים אותו להתנהג בדרך נכונה וטובה. בגלל המעשים הרעים של העם וההפקרות של המנהיגים, הנביא מעביר אזהרה חמורה. הוא קורא לאומות אחרות, שמשולות לחיות בר, להתאסף. הנביא משתמש במילה חַיְתוֹ, שהמשמעות שלה היא פשוט חיית (כמו חיית השדה), והאות ו' בסוף היא רק תוספת של השפה באותם ימים. הוא אומר לחיות אֵתָיוּ, כלומר, בואו! הקריאה הזו לאומות העולם לבוא היא בעצם עונש מאת ה' על חטאי העם. הנביא מנסה לעורר את האנשים להבין שכאשר עוזבים את הדרך הטובה והמנהיגים לא עושים את תפקידם, העם נשאר חלש ופגיע מול האויבים שלו, ממש כמו כבשים בלי רועה.