ה׳ שולח את הנביא אל אומה עיקשת, במציאות שבה החושים הפיזיים של העם פועלים כראוי אך יכולת ההפנמה הרוחנית והשכלית שלו חסומה. התוכחה מופנית לכך שהם אכן שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ את מסורת דורות העבר וּרְאוּ רָאוֹ את נפלאות הבריאה, אך פועלים לריק ואינם מקדישים תשומת לב כדי להכיר את בוראם. לשון הציווי וְאַל תָּבִינוּ וכן וְאַל תֵּדָעוּ מבטאת גזירה אלוהית המונעת מהם את דרכי התשובה כעונש על חטאיהם, או לחלופין מתארת מראש לנביא מצב עובדתי שבו העם יסרב להקשיב ויכביד את ליבו בכוונה. למרות אטימות הלב, האזהרות נאמרות כדי שהעם יזכור אותן בעתיד, ואולי אף כמעין תחבולה חינוכית הדורשת מהם רק שמיעה שטחית, בתקווה שמתוך כך יפנימו את הדברים במקרה וישובו בתשובה.
ישעיהו, פרק ו׳, פסוק ט׳
וַיֹּ֕אמֶר לֵ֥ךְ וְאָמַרְתָּ֖ לָעָ֣ם הַזֶּ֑ה שִׁמְע֤וּ שָׁמ֙וֹעַ֙ וְאַל־תָּבִ֔ינוּ וּרְא֥וּ רָא֖וֹ וְאַל־תֵּדָֽעוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.