מראה הנבואה מתואר כחוויה חושית עזה ומטלטלת, שבה קולות, תנועה ועשן מתמזגים כדי להעביר מסר אלוהי נוקב. ההתגלות במקדש אינה שלווה, אלא מלווה בזעזוע פיזי ורוחני של המבנה כולו.
הפרשנים מציעים מספר הסברים למהותם של אַמּוֹת הַסִּפִּים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר במזוזות פתח ההיכל אשר נמדדות באמות, או בעמודים ובכיפות הנשענים עליהן [רש"י, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המזהים אותם עם יסודות השערים [מלבי"ם], או עם אלמנטים אדריכליים בולטים מחוץ למזוזות, שבלטותם הפכה את התנודות לניכרות לעין [שד"ל]. דעה נוספת גורסת כי המילה "אמות" אינה מתארת חלק במבנה, אלא את מידת התזוזה, כלומר המזוזות זעו ממקומן מרחק של מספר אמות [מצודת דוד, רד"ק], ויש מי שסבור כי מדובר במילה יחידאית שאין לה מקבילה בשפה [אבן עזרא].
הזעזוע, המתואר במילה וַיָּנֻעוּ, נגרם מִקּוֹל הַקּוֹרֵא. למרות שהמילה מופיעה בלשון יחיד, היא מתארת את קולם העוצמתי של המוני המלאכים הקוראים "קדוש" יחד, פה אחד ובתיאום מושלם [שד"ל, אבן עזרא]. עצמת הקול הייתה כה רבה עד שהחרידה את יסודות המבנה. בהקשר זה מצוין כי מנהג הקפיצה במהלך אמירת הקדושה נועד להזכיר את אותה קפיצה ורעידה של מזוזות המקדש לשמע קול המלאכים [צאינה וראינה].
רובד פרשני נוסף קושר את הרעידה לאירוע היסטורי דרמטי בימי עוזיהו המלך. ביום שבו נכנס עוזיהו להיכל כדי להקטיר קטורת, התרחשה רעידת אדמה אדירה. השמים והארץ רעשו כדי להענישו על שפגע בכהונה, והמזוזות זעו מקול זעפו של המלך על הכהנים [רש"י, רד"ק, אברבנאל].
במקביל לרעידה, מתואר כי וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן. השימוש בפועל עתיד מתאר למעשה פעולה שהחלה להתרחש באותו רגע [מלבי"ם, אבן עזרא, אברבנאל]. באשר למשמעות העשן, ניכרת מחלוקת רעיונית. גישה אחת רואה בעשן ביטוי של קדושה, הנובע מקטורת שהקטירו השרפים לכבוד ה' תוך כדי שירתם, ומייצג את הנוכחות האלוהית [שד"ל, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, גישה שניה ומרובת תומכים מדגישה כי בניגוד לענן המסמל חסד ושפע, העשן מסמל דין, עונש וחרון אף. העשן משקף את כעסו של ה' על חטאי ישראל, וכן את קנאתו כלפי גאוותו של עוזיהו [מלבי"ם, רד"ק, צאינה וראינה, אברבנאל, אהבת יהונתן].
מתוך התיאור הפיזי עולות משמעויות סמליות עמוקות. המקדש משמש משל לעולם כולו או לכנסת ישראל. המזוזות הרועדות מסמלות את הנביאים, שומרי הסף, המזדעזעים ונושאים באשמה על כך שלא הוכיחו את העם [מלבי"ם]. בנוסף, הרעידה והדוחק מעידים על כך שהמקום היה צר מלהכיל את השכינה, משום שבאותה עת ישראל לא עשו את רצון ה' [אהבת יהונתן]. במבט קוסמי, הרעידה מקבילה לתנועתם של הגלגלים העליונים הסרים למשמעת האל באימה, ומציבה ניגוד חריף להתנהגותו המורדת של האדם [אברבנאל].