שליחותו של הנביא מעמתת אותו עם אומה עיקשת, במציאות טראגית שבה החושים הפיזיים פועלים כראוי, אך יכולת ההפנמה השכלית והרוחנית חסומה לחלוטין. האדם ניחן בחושי הראייה והשמיעה ככלים המרכזיים להשגת חכמה והכרת הבורא, אך כאשר הלב אטום, חושים נכבדים אלו פועלים לריק [אברבנאל].
הקריאה שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ וכן וּרְאוּ רָאוֹ מבטאת תוכחה על כך שהעם אכן שומע באוזניו את דברי הנביאים ורואה בעיניו את נפלאות ה׳ והניסים שעשה, אך אינו מקדיש לכך תשומת לב כדי להכיר את בוראו [רש"י, מצודת דוד]. סדר החושים בפסוק אינו מקרי: הראייה מייצגת את ההכרה הראשונית של הבורא דרך התבוננות בבריאה, השמיעה מייצגת את קבלת המסורת מדור לדור, וההבנה היא השלב העליון של הסקת המסקנות בשכל [מלבי"ם]. אף על פי שהעם מסרב להקשיב, האזהרות נאמרות לו כדי שיזכור אותן בעתיד [ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים חלוקים בהבנת מהות הציווי וְאַל תָּבִינוּ וכן וְאַל תֵּדָעוּ. המילה "אל" שונה מהמילה "לא", שכן היא אינה מתארת רק עתיד מוחלט, אלא מבטאת ציווי, בקשה או גזירה [מלבי"ם, שד"ל]. מתוך כך, עולות מספר גישות מרכזיות:
גישה אחת רואה בכך עונש וגזירה אלוהית. כאשר החוטא מתמיד ברשעתו, ה׳ מעניש אותו בכך שהוא מונע ממנו את דרכי התשובה ונועל את ליבו, בדומה להכבדת לב פרעה, כדי שיקבל את עונשו [רד"ק, אבן עזרא, אברבנאל].
גישה שנייה מפרשת את לשון הציווי כתיאור מצב עובדתי. המשמעות היא "אתם שומעים ורואים, אך אינכם מבינים ואינכם יודעים", משום שאתם מכבידים את ליבכם בכוונה ואינכם חפצים לשוב בתשובה [רד"ק]. לפי גישה זו, הדברים אינם ציווי ישיר לעם, אלא משל המופנה לנביא עצמו: עליו לצאת לשליחות מתוך ידיעה מראש שהעם יסרב להקשיב לו ולהשגיח בפורענות המתקרבת [שד"ל].
גישה שלישית מציגה זאת כתחבולה חינוכית של ה׳. מכיוון שהעם מואס במוסר, ה׳ מייעץ לנביא לפנות אליהם בצורה סתמית ולומר להם רק להקשיב ולראות, מבלי לדרוש מהם להבין. אם יאמר להם שיש בדבריו חכמה ובינה, הם יסרבו להקשיב לחלוטין. התקווה היא שדווקא מתוך שמיעה שטחית, ללא דרישה להבנה, הם עשויים להפנים את הדברים במקרה ולשוב בתשובה [מלבי"ם]. יש שהציעו כי מדובר בשימוש בפסיכולוגיה הפוכה: הנביא מצווה עליהם שלא להבין, בתקווה שמתוך נטייתם למרוד הם יעשו את ההפך ויזכו לרפואה, אך גישה זו מבוקרת בטענה שתשובה אמיתית חייבת להיעשות לשם קיום רצון ה׳ ולא מתוך התרסה [אברבנאל, אבן עזרא].
במישור שונה לחלוטין, ישנו פירוש רעיוני הרואה בפסוק הדרכה לקיום מצוות. שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ וְאַל תָּבִינוּ משמעו שיש לקיים את חוקי התורה כפי שהם, מבלי לנסות להבין את הטעמים הנסתרים שלהם, שכן חיפוש אחר טעמי המצוות עלול להוביל את האדם לזלזל בקיומן המעשי מתוך מחשבה שהבין את תכליתן [אהבת יהונתן].