קרה לכם פעם שמישהו דיבר אליכם, שמעתם את המילים שלו, אבל המחשבות שלכם היו במקום אחר לגמרי ובכלל לא הבנתם מה הוא מבקש? זה בדיוק המצב של עם ישראל כשהנביא מגיע אליהם. ה׳ שולח את הנביא לדבר אל העם, אבל יש בעיה כואבת: העם מתנהג בעקשנות.
כשהנביא אומר להם שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ, הוא מתכוון שהם בהחלט שומעים באוזניים שלהם את דברי הנביאים. וכשהוא אומר וּרְאוּ רָאוֹ, הכוונה היא שהם רואים בעיניים שלהם את כל הניסים והדברים הנפלאים שה׳ עושה בעולם. העיניים והאוזניים שלהם עובדות מצוין.
אבל אז מגיעות המילים וְאַל תָּבִינוּ וגם וְאַל תֵּדָעוּ. למרות שהם רואים ושומעים הכול, הם בוחרים לאטום את הלב. הם לא מקדישים תשומת לב למה שקורה סביבם, ולא מנסים באמת להבין את המסר ולהכיר את ה׳. הנביא בעצם אומר להם בכאב: אתם משתמשים בעיניים ובאוזניים שלכם, אבל לא נותנים לדברים החשובים באמת להיכנס פנימה אל תוך הלב והמחשבה.