קרה לכם פעם שמישהו ביקש מכם לעשות משהו שממש לא התחשק לכם, ופשוט רציתם לאטום את האוזניים ולעצום עיניים כדי לא לשמוע ולא לראות? זה בדיוק המצב שבו נמצא עם ישראל. ה׳ שולח את הנביא ישעיהו לדבר אל העם, אבל מודיע לו מראש שהאנשים פשוט יסרבו להקשיב. הם כל כך פוחדים לשנות את ההתנהגות שלהם ולתקן את המעשים שלהם, עד שהם חוסמים את עצמם בכוונה.
כדי לתאר את האטימות הזו, ה׳ משתמש בציורים מיוחדים. הוא אומר לנביא הַשְׁמֵן, כלומר הלב של העם יהיה כמו לב שמכוסה בשכבה עבה של שומן, שחוסמת את ההבנה ולא נותנת לרעיונות טובים להיכנס פנימה. בנוסף, ה׳ אומר הַכְבֵּד, שזה אומר שהאוזניים שלהם יהיו כבדות ולא יצליחו לקלוט את המילים. המילה הָשַׁע מתארת מצב שבו כאילו מורחים טיח על העיניים שלהם, כדי שהם לא יוכלו לראות את האמת. העם בוחר לאטום את עצמו, כי הוא יודע שאם הוא יקשיב באמת, הוא יצטרך להשתפר. ה׳ מסביר שאם הם רק היו פותחים את הלב ומקשיבים, הם היו מגיעים למצב של וָשָׁב וְרָפָא לוֹ, שזהו ריפוי אמיתי של הנפש שקורה כאשר אדם חוזר לדרך הטובה וה׳ סולח לו באהבה.