קרה לכם פעם שניסיתם להסביר משהו חשוב למישהו, אבל הוא פשוט אטם את האוזניים וסירב להקשיב? כך בדיוק מרגיש הנביא. הוא עצוב מאוד, כי הוא רואה שהעם מתעקש לסגור את הלב ולא להקשיב למה ש-ה׳ מבקש מהם. מתוך הצער הזה הוא פונה אל ה׳ ושואל עַד מָתַי אֲדֹנָי. הוא בעצם שואל עד מתי העם ימשיך להיות כל כך עקשן ויסרב לתקן את המעשים שלו.
התשובה של ה׳ היא שהעקשנות הזו לא תעבור מעצמה. המילים עַד אֲשֶׁר אִם מדגישות שחייב לקרות שינוי גדול כדי שהעם יתעורר. ה׳ מסביר שהם ייאלצו לעזוב את הארץ שלהם לזמן מה. המילים שָׁאוּ וכן תִּשָּׁאֶה מתארות מצב של שקט, ריקנות ובדידות. העזיבה הזו תקרה שלב אחר שלב. קודם כל ה-עָרִים הגדולות יתרוקנו מאנשים. לאחר מכן, כדי שלא נחשוב שיישארו אנשים בודדים פה ושם, מוסבר שגם ה-וּבָתִּים הפרטיים יישארו ריקים לגמרי. ולבסוף, אפילו וְהָאֲדָמָה, השדות והמטעים, תישאר בודדה בלי אף אדם שיחרוש או יקצור. רק אחרי התקופה הריקה הזו הרחק מהבית, העם יוכל סוף סוף לפתוח את הלב, להבין את הטעויות שלו ולהקשיב מחדש.