הנביא מתחנן לפני ה' שישכך את חרונו ויסלח לאומה: אַל־תִּקְצֹף יְהֹוָה עַד־מְאֹד, כלומר שהכעס לא יהיה גדול ועוצמתי מדי, וְאַל־לָעַד תִּזְכֹּר עָוֺן, בקשה שהחרון לא יהיה קבוע ויימשך לנצח, שכן ה' כבר כעס על העם במידה רבה. הנימוק לבקשת הסליחה הוא הֵן הַבֶּט־נָא עַמְּךָ כֻלָּנוּ, קריאה לה' שיתבונן במצבם ויבחין שלמרות העוונות הם עדיין נותרו עמו. הנביא מצהיר כי פנימיות העם נותרה נאמנה, כולם מאמינים בה' ומצפים לו, והנסיגה הרוחנית נבעה מסיבות חיצוניות ולא מאשמתם המלאה. לכן הוא מבקש שה' יראה כיצד דווקא ברגע זה הם ניצבים לפניו כעמו.
ישעיהו, פרק ס״ד, פסוק ח׳
אַל־תִּקְצֹ֤ף יְהֹוָה֙ עַד־מְאֹ֔ד וְאַל־לָעַ֖ד תִּזְכֹּ֣ר עָוֺ֑ן הֵ֥ן הַבֶּט־נָ֖א עַמְּךָ֥ כֻלָּֽנוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.