ישעיהו, פרק ח׳, פסוק י״ז

הנביא ישעיהו מצהיר על אמונתו היציבה ועל המתנתו לה', גם בעתות משבר שבהן נראה כי האל עזב את העם. באומרו וְחִכִּיתִי לַיהֹוָה הוא מביע את תקוותו שהעם יראה את התגשמות נבואותיו וישמע בקולו, או שהוא ממתין לרשות מה' לגלות להם את סודו. ביטחון זה נשמר למרות שה' הוא הַמַּסְתִּיר פָּנָיו מִבֵּית יַעֲקֹב, בין אם הכוונה היא לעזיבת עשרת השבטים ביד אויביהם לקראת גלותם תוך תקווה להצלת יהודה, ובין אם מדובר בעונש לממלכת יהודה עצמה על חטאיה. החזרה בסוף הפסוק על המילים וְקִוֵּיתִי לוֹ נועדה להדגיש ולחזק את עוצמת תקוותו של הנביא.