בעתות מלחמה ומצור, העם הגולה או הצבא הפולש וְעָבַר בָּהּ בארץ כשהוא נִקְשֶׁה, סובל ממאורעות אכזריים שהקשו את עורפו, וְרָעֵב בשל חורבן הארץ. מתוך המצוקה, וְהָיָה כִּי־יִרְעַב הוא בא לידי וְהִתְקַצַּף, ומתמלא בכעס וזעם רב. בשעת שבירתו הוא וְקִלֵּל בְּמַלְכּוֹ וּבֵאלֹהָיו, מטיח קללות במנהיגיו ובאליליו שאינם מושיעים אותו, או לחלופין מקלל את גורלו המר בשמם. לאחר שנואש מכל כוח אנושי ואלילי, הוא וּפָנָה לְמָעְלָה ונושא את עיניו אל ה' לעזרה, אך פנייה נואשת זו אינה מועילה עוד שכן גזר הדין כבר נחתם.
ישעיהו, פרק ח׳, פסוק כ״א
וְעָ֥בַר בָּ֖הּ נִקְשֶׁ֣ה וְרָעֵ֑ב וְהָיָ֨ה כִֽי־יִרְעַ֜ב וְהִתְקַצַּ֗ף וְקִלֵּ֧ל בְּמַלְכּ֛וֹ וּבֵאלֹהָ֖יו וּפָנָ֥ה לְמָֽעְלָה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.