הבטחת דברי הנבואה וקיומם דורשים לעיתים חותם רשמי, והנביא או ה' מגייסים עדים כדי לאמת את הדברים לדורות הבאים. הפסוק שלפנינו מציג את העמדת העדים הללו, תוך שהוא מקפל בתוכו משמעויות היסטוריות ונבואיות עמוקות.
במוקד הפסוק עומדת המילה וְאָעִידָה. קיימת מחלוקת בין הפרשנים לגבי זהות הדובר במילה זו. גישה אחת גורסת כי הדובר הוא הנביא ישעיהו עצמו, אשר לאחר כתיבת נבואתו החתים עליה עדים כדי שתשמש ראייה חתומה לכך שהדברים יתקיימו בקרוב [מצודת דוד, רד"ק, שד"ל, אבן עזרא]. מבחינה דקדוקית, המילה כתובה בלשון עתיד אך משמעותה בלשון עבר [אבן עזרא, מלבי"ם]. לעומת זאת, גישה שניה, הנשענת גם על מסורת הניקוד ותרגום יונתן, מפרשת כי ה' הוא הדובר, והוא זה שמעיד ומחתים עדים על נבואתו [רש"י, מלבי"ם, שד"ל]. באשר למהות המילה עֵדִים, יש המדגישים כי פעולת העדות כוללת בתוכה לא רק מתן אישור אלא גם משמעות של התראה ואזהרה, תפקיד ההולם היטב את נביאי ישראל [מלבי"ם]. רוב הפרשנים מסכימים כי העדות נסובה סביב חתימה על מגילת הנבואה, אך יש שהציעו מהקשר הדברים כי ייתכן ומדובר בעדי נישואין [ביאור שטיינזלץ].
זהותם של העדים, אֵת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת זְכַרְיָהוּ בֶּן יְבֶרֶכְיָהוּ, נידונה בהרחבה במקורות, ומתפצלת לשני כיווני פירוש מרכזיים: הגישה ההיסטורית והגישה הדרשנית.
על פי הגישה ההיסטורית, מדובר באישים חשובים ומוכרים שחיו בתקופתו של ישעיהו. אוריה הוא הכהן הגדול שפעל בימי המלך אחז, וזכריהו היה אדם גדול וחשוב בירושלים, ככל הנראה מחשובי הלוויים שבימי חזקיהו. הנביא בחר באנשים מפורסמים ונאמנים על העם, כדי שעדותם תתקבל ללא עוררין [אבן עזרא, מצודת דוד, שד"ל, רד"ק], אם כי יש המציינים שזהותם המדויקת נותרה בלתי ידועה [ביאור שטיינזלץ].
מנגד, הגישה הדרשנית של חז"ל, המובאת בקרב רוב הפרשנים, מזהה את העדים עם שני נביאים שפעלו בתקופות היסטוריות שונות לחלוטין. אוריה הוא הנביא שניבא נבואות חורבן ופורענות בימי המלך יהויקים, ואילו זכריהו הוא הנביא שניבא נבואות נחמה וגאולה בתחילת ימי הבית השני [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם]. החיבור בין שני נביאים שלא חיו באותו זמן נועד להעביר מסר רוחני: אוריה משמש סימן לזכריה. ה' מעיד כי כשם שנבואת הפורענות הקשה של אוריה התקיימה במלואה, כך מובטח שתתקיים נבואת הנחמה של זכריה [רש"י, רד"ק, מצודת דוד]. יתרה מכך, מכיוון שהנבואה הנוכחית של ישעיהו הכילה תערובת של פורענות כלפי ממלכת ישראל וישועה לממלכת יהודה, ה' זימן מראש שני עדים ששליחותם מנוגדת כדי לקיים ולסמל את שני חלקי הנבואה [מלבי"ם].