הבטחה אלוהית לישועה מהירה מקופלת בתוך שלבי התפתחותו הטבעיים של רך הנולד. דרך הנביא ישעיהו, מרגיע ה׳ את מלך יהודה ומבשר לו כי האיום הצבאי המרחף עליו מצד הברית בין ארם ומלכות ישראל, יחלוף במהירות רבה על ידי התערבותה של אימפריית אשור. לוח הזמנים למהפך המדיני הזה נקשר באופן סמלי לגיל הרך של בן הנביא.
המילים כִּי בְּטֶרֶם יֵדַע הַנַּעַר קְרֹא אָבִי וְאִמִּי מגדירות את פרק הזמן הקצר שבו תתרחש הישועה. הפרשנים מסבירים כי קריאת "אבא" ו"אמא" היא תחילת הדיבור של הפעוט והמילים הראשונות שמרגילים אותו לומר, שלב המתרחש בדרך כלל לפני גיל שנתיים [רד"ק, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. עד לאותו מועד קרוב, יילקח הרכוש של ערי האויב.
באשר למילה יִשָּׂא, מתעוררת השאלה מי הוא הנושא. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר במקרא קצר שבו חסר הפועל, והכוונה היא ש"הנושא יישא" – כלומר, המלקטים או חיילי אשור הם אלו שיישאו את השלל [רד"ק, מצודת דוד, שד"ל, אבן עזרא]. מנגד, מוצגת גישה פואטית שלפיה הפועל מוסב על הילד עצמו. על פי פירוש זה, הילד החלש שעדיין אינו מסוגל לדבר, מתואר כמחולל הפעולה. מעצם היותו נושא שם נבואי המעיד על המאורעות, הוא נחשב באופן מליצי כמי שנושא את השלל ומכריע את האויבים [מלבי"ם].
הפסוק מפרט כי יילקחו אֶת חֵיל דַּמֶּשֶׂק וְאֵת שְׁלַל שֹׁמְרוֹן. המילה חֵיל משמעותה הון ועושר [מצודת ציון]. הפרשנים קושרים נבואה זו לאירועים ההיסטוריים שהתרחשו בימי המלך אחז. הון דמשק נלקח כאשר מלך אשור עלה על העיר, לכד אותה והרג את מלכה [רש"י, מצודת דוד, אברבנאל]. באשר לשלל שומרון, מובהר כי אין מדובר בחורבנה הסופי של העיר שאירע מאוחר יותר, אלא למאורע שבו הושע בן אלה, מלך ישראל, נכנע לשלמנאסר מלך אשור והפך לעבדו, תוך שהוא מעלה לו מנחות ושוחד כבד שמהווים את אותו "שלל" [רש"י, מצודת דוד, אברבנאל].
לבסוף, השלל יובא לִפְנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר. תיאור זה משקף את מנהגם של צבאות מנצחים באותה תקופה, אשר נהגו להציב ולשאת את הממון והרכוש הבזוז בקדמת השיירה שלהם במהלך הצעידה בדרך [שד"ל].