הנביא מביע עמדה של אמונה יציבה וציפייה דרוכה להתגשמות דבר ה', דווקא מתוך מציאות חשוכה של הסתרת פנים אלוהית. הצהרה זו משמשת כעוגן של תקווה בתוך תקופה סוערת, וממחישה את נאמנותו המוחלטת של הנביא לשליחותו ולדברי ההתגלות.
הפרשנים מסכימים כי הדובר בפסוק הוא הנביא ישעיהו עצמו. משמעות המילה וְחִכִּיתִי היא המתנה ותקווה לדבר שעתיד להתרחש (מצודת ציון, מלבי"ם). רוב הפרשנים מסבירים כי הנביא מצהיר שהוא ממתין להתגשמות נבואותיו, מתוך תקווה שכאשר העם יראה שדבריו מתקיימים במלואם, הם יטו אוזן וישמעו לו (רש"י, מלבי"ם, מצודת דוד, שד"ל). לעומת גישה זו, יש המפרשים כי ההמתנה אינה להתגשמות הנבואה, אלא לכך שה' ייתן לנביא רשות לגלות את סודו לעם (אבן עזרא). כך או כך, הנביא מדגיש שהוא ממשיך לחכות לה' ולבטוח בו גם בעתות משבר, כאשר ה' מסתיר את פניו (רד"ק).
לגבי מהות ההסתרה בביטוי הַמַּסְתִּיר פָּנָיו מִבֵּית יַעֲקֹב, הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא ש"בית יעקב" מכוון לעשרת השבטים, כלומר למלכות ישראל. ה' מסתיר מהם את פניו ועוזב אותם ביד אויביהם לקראת גלותם וחורבנם, אך בד בבד הנביא מקווה ובוטח שה' יושיע את מלכות יהודה ובית דוד, בתנאי שישמרו את התורה (רש"י, מצודת דוד, אברבנאל). מנגד, יש הסבורים כי הסתרת הפנים מכוונת להכנעת ממלכת יהודה עצמה, בעקבות חטאיו של המלך אחז (שד"ל).
הפסוק מסתיים במילים וְקִוֵּיתִי לוֹ. הפרשנים מציינים כי זוהי כפילות של רעיון ההמתנה המופיע בתחילת הפסוק, ומטרתה לחזק ולהדגיש את עוצמת תקוותו של הנביא (רד"ק, מצודת דוד).
נקודה מעניינת הנוגעת לקריאת הפסוק עולה מתוך מסורת הקריאה. ישנה אזהרה להקפיד היטב על הגיית האות חי"ת במילה וְחִכִּיתִי. אדם בעל פגם בדיבור שקורא את האות חי"ת בדומה לאות ה"א, עלול להישמע כאילו הוא אומר "והכיתי לה'", ובכך להפוך בטעות הצהרה של אמונה עמוקה לאמירה חמורה של חירוף וגידוף כלפי ה' (מנחת שי).