נבואה זו מופנית כקריאת אזהרה, מהולה בלעג, כלפי אומות העולם וצבאות האויב (ובפרט צבא סנחריב מלך אשור ובעלי בריתו) הנאספים למלחמה. הנביא מבהיר להם כי כל ההכנות, ההתעצמות והבריתות שיכרתו לא יועילו להם, וסופם המוחלט הוא תבוסה ושבר.
לגבי פשר הקריאה רֹעוּ עַמִּים, נחלקו הפרשנים לשתי גישות מרכזיות. הגישה האחת מפרשת את המילה מלשון רעות וחיבור. לפי פירוש זה, הנביא פונה אל העמים הקושרים קשר ומזמין אותם להתחבר, להתאסף ולכרות בריתות זה עם זה [רש"י, מלבי"ם]. הגישה השנייה מפרשת את המילה מלשון שבירה, רציצה או רעידה. לפי קו מחשבה זה, הכוונה היא לעמים שעד כה שברו ורצצו אומות אחרות, או לעמים שירעדו ויתמוטטו כבניין רעוע [רד"ק, מצודת דוד, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. יש המוסיפים כי שורש המילה מצביע גם על שאון וקול גדול של התרסקות [שד"ל].
לאחר מכן מגיעה התוצאה: וָחֹתּוּ. הפרשנים מסכימים כי משמעות המילה היא שבירה, תבוסה ופחד. אף על פי שהמילה מנוסחת בלשון ציווי, משמעותה היא הבטחה לעתיד – דעו כי בסופו של דבר תישברו ותיפלו, וליבכם יישבר מפחד [שד"ל, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ].
הקריאה וְהַאֲזִינוּ כֹּל מֶרְחַקֵּי אָרֶץ מכוונת אל אותם עמים המגיעים ממקומות רחוקים כדי לסייע ולחבור לצבא אשור. הנביא קורא להם להקשיב לנבואת הפורענות ולחדול ממעשיהם, שכן אין להתנגדותם כל סיכוי להצליח מול מעצמה כה גדולה [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
לקראת המלחמה, העמים נקראים: הִתְאַזְּרוּ. משמעות הקריאה היא להתחזק, להתכונן ולצאת בגבורה, בדומה ללוחם החוגר אזור (חגורה) סביב מותניו כדי להיות מזורז, יציב ומוכן לקרב [מצודת ציון, שד"ל]. אולם, מיד לאחר מכן שוב מופיעה המילה וָחֹתּוּ – תישברו.
הפסוק כופל את הביטוי הִתְאַזְּרוּ וָחֹתּוּ פעמיים. רוב הפרשנים רואים בכפילות זו אמצעי ספרותי שנועד לחזק ולהדגיש את ודאות התבוסה ואת המהירות שבה תתרחש הגזירה מאת ה' [רד"ק, מצודת דוד, שד"ל]. גישה נוספת מסבירה שהכפילות מתארת ניסיונות חוזרים ונשנים: גם אם תתאזרו שוב ושוב, בכל רגע מחדש, כל ניסיון שלכם להתחזק יסתיים בשבר [מלבי"ם, אבן עזרא]. קריאה זו נאמרת בדרך של התול ולעג מובהק כלפי מאמצי האויב [שד"ל].
ברובד נוסף, יש המפרשים שהפסוק מפרק באופן שיטתי את שלושת התנאים הטבעיים להצלחה במלחמה: שלום ואחדות, לוחמים גיבורים, וכלי נשק. הפסוק מבהיר כי אף אחד מאלה לא יעמוד לאויבים: רֹעוּ מסמל את הניסיון להתאחד ולהיות לחברים, אך הוא מסתיים בוָחֹתּוּ. הופעתה הראשונה של המילה הִתְאַזְּרוּ מכוונת לניסיון לגייס גיבורים, והופעתה השנייה מכוונת להתחמשות בכלי נשק. על כל אחד מהמאמצים הללו פוסק הנביא כי סופם להיכשל ולהישבר [חומת אנך].