במהלך ימי שלטונו של המלך אחז, התמודדה ממלכת יהודה עם משבר פוליטי וחברתי עמוק. בתוך העם התגבשה קבוצה גדולה של קושרים אשר מאסו בשלטון המקומי, ושאפו להחליפו בשלטון זר שנראה בעיניהם חזק ומרשים יותר.
הנביא מוכיח את העם על כך שמָאַס הָעָם הַזֶּה במלכות בית דוד. הסיבה המרכזית לדחייה זו הייתה חולשתה הצבאית של ממלכת יהודה באותה תקופה, במיוחד בהשוואה לעוצמתה של ממלכת אפרים השכנה [מצודת דוד, רד"ק]. הקושרים ביהודה שנאו את בית דוד, התעייפו ממשא השלטון, וקיוו להמליך מלך אחר תחתיו, מה שעורר פחד רב בקרב המלך ושריו כאשר שמעו על התקרבות צבאות האויב [שד"ל].
השלטון המקומי נמשל לאֵת מֵי הַשִּׁלֹחַ. אמנם יש הסבורים כי מים אלו מסמלים את העיר ירושלים, אך הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בדימוי למלכות בית דוד [אבן עזרא]. השילוח הוא מעיין קטן, המזוהה גם כמעיין הגיחון [רש"י, מלבי"ם, חומת אנך]. הבחירה בדימוי זה אינה מקרית, שכן מנהג היה למשוח את מלכי שושלת דוד בסמוך למעיין זה [מלבי"ם]. משמעות השם שילוח קשורה למים נובעים, למים שאדם מכוון את זרימתם, או למים המשמשים להשקיית גידולים [אבן עזרא].
מי השילוח מתוארים כמים הַהֹלְכִים לְאַט, כלומר זורמים בנחת ובשקט [מצודת ציון]. זרימה רגועה זו מסמלת את אופייה המתון, העניו והשקט של הנהגת מלכי בית דוד [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם]. אולם, דווקא תכונות אלו עוררו את בוז העם, שכן הם ראו בהנהגה השקטה עדות להיעדר גבורה צבאית וחוסר יכולת להרע לאויבים [רד"ק, שד"ל]. רובד נוסף של ביקורת מצד העם הופנה כלפי סגנון החיים הצנוע של ההנהגה. העם זלזל במלך חזקיהו שהסתפק במעט אוכל פשוט ועסק בתורה, והעדיף על פניו מנהיגים הנהנים מסעודות שחיתות ומראוותנות [רש"י].
במקום המים השקטים, העם בחר בוּמְשׂוֹשׂ אֶת רְצִין וּבֶן רְמַלְיָהוּ. המילה וּמְשׂוֹשׂ מבטאת שמחה, בחירה ורצון [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מבחינה לשונית, יש המפרשים אותה כשם עצם הסמוך למילה שאחריו [רד"ק, מלבי"ם], ויש הרואים בה פועל בעבר שמשמעותו "ושָׂשׂ", הממשיך את פעולת המאיסה של תחילת הפסוק [שד"ל]. העם שמח והעדיף את ההשתררות, הכוח והראוותנות של רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו מלך ישראל, והיו שמחים לוּ מלכים אלו היו שולטים בירושלים [מצודת דוד, רד"ק].
כעונש על כך שהעם מאס בהנהגה העדינה של מי השילוח והתאווה לכוח ולשפע החומרי של המלכים הזרים, ה' מביא עליהם מידה כנגד מידה: במקום המים הנוחים והחלשים, ישטפו אותם מי הנהר העצומים וההרסניים של צבאות האויב [רש"י].