במקום להיכנע לפחד מפני בשר ודם או כוחות אנושיים, האדם נדרש להפנות את יראתו ומבטו אל הבורא בלבד. הפסוק קורא להישען על ה' לחלוטין ולראות בו את הכוח היחיד המנהיג את המציאות ומעניק ביטחון.
הקריאה אֶת ה' צְבָאוֹת אֹתוֹ תַקְדִּישׁוּ משמעותה שעלינו להישען על ה', לקדש את שמו [מצודת דוד] ולשמוע בקול מצוותיו [מלבי"ם]. הכפילות בפסוק נועדה להדגיש כי אותו לבדו יש לקדש, שכן טבעו של האדם לפחד ממי שהוא קדוש [אבן עזרא]. התואר "ה' צבאות" מדגיש כי הוא אדון צבאות מעלה ומטה ושר צבאות המלחמה. לכן, אם נקדש אותו, הוא יציל אותנו מצבאות האויבים הנלחמים בנו למטה [רד"ק, אברבנאל]. אין לקדש או להעצים מלכים בשר ודם, אלא רק את ה' [אברבנאל].
מתוך כך נובעת ההוראה וְהוּא מוֹרַאֲכֶם. הפרשנים מסכימים כי משמעות הדבר היא שיש לירא אך ורק מה', ולא לפחד מאף אדם או אויב, חזק ככל שיהיה, דוגמת סנחריב או רצין [מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל]. בנוסף, יש המזהים כאן משמעות כפולה: ה' הוא זה שאתם יראים מפניו, אך הוא גם זה שנותן עליכם מורא, כך שהאויבים יתייראו מפניכם באמת ולא כפחד דמיוני [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
לגבי המילה וְהוּא מַעֲרִצְכֶם, קיימת מחלוקת. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים מפרשת מילה זו מלשון חוזק ועוצמה. כלומר, ה' הוא זה שיחזק אתכם וייתן לכם כוח ותוקף מול האויב, כך שלא יוכל להרע לכם. מנגד, קיימת גישה המפרשת את המילה מלשון פחד ואימה, ולפיה ה' הוא זה שמפחיד אתכם באמת [אבן עזרא, שד"ל]. על פי הפירוש הראשון, שלפיו משמעות המילה היא חוזק, יש כאן שימוש מליצי בשפה; בעוד שקודם לכן השורש שימש לתיאור פחד ומחשבה, כאן הוא משמש כדי לתאר את העוצמה והביטחון שיעניק ה' לבוטחים בו [שד"ל].