הנביא פונה אל קבוצת המאמינים בתוך מציאות סוערת, ומזהיר אותם לבל ייסחפו אחר הבהלה, הבריתות והמרדים של ההמון. המסר המרכזי הוא שאין להיכנע לפחדים אנושיים או להעצים את כוחם של אויבים בשר ודם.
המילה קֶשֶׁר מתארת התאגדות של קבוצה, ולרוב מכוונת למרד שבו האנשים נקשרים יחד בשבועה [מצודת ציון, מלבי"ם]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהנביא קורא להימנע מהצטרפות למזימות שלטוניות, אך הם נחלקו לגבי הרקע ההיסטורי של הדברים. דעה אחת גורסת כי האזהרה מכוונת לסיעתו של המלך חזקיהו, לבל יצטרפו לסיעתו של שבנא שביקשה להיכנע ולעשות שלום עם מלך אשור. אף על פי שסיעת שבנא הייתה הרוב, הנביא מזהיר שלא ללכת אחרי רבים כדי לחבור לקשר של רשעים [רש"י, מצודת דוד]. דעה אחרת מסבירה שהאזהרה היא מפני חבירה לקשר של מלך ישראל ומלך ארם, שניסו להפיל את ממלכת יהודה [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים כי זוהי אזהרה למשכילים שלא למרוד במלך אחז באמצעות חבירה למלך אשור [אבן עזרא].
באופן שונה, יש המפרשים כי הנביא מצווה שלא להסכים עם העם ולייחס למרד הזה קיום ותוקף, שכן הוא חלש ביסודו ועתיד להיכשל [מלבי"ם]. גישה ייחודית נוספת טוענת כי המילה קֶשֶׁר משמשת כאן כלשון של צעקת שבר ובהלה. לפי פירוש זה, הנביא קורא לעם שלא לצעוק בחרדה מפני הברית שקשרו עליהם ארם ואפרים [שד"ל].
בחלקו השני של הפסוק מזהיר הנביא: וְאֶת מוֹרָאוֹ לֹא תִירְאוּ וְלֹא תַעֲרִיצוּ. היראה מכוונת לפחד המופשט מפני האויבים השונים שאיימו על העם באותה עת. הפועל תַעֲרִיצוּ מבטא כוח, חוזק מופלג ועוצמה אדירה [מצודת ציון, מלבי"ם]. הפרשנים מסבירים כי הנביא דורש מהעם כפליים: לא רק שלא לפחד מן האויב בפועל, אלא גם שלא להחשיב אותו במחשבה או בדיבור ככוח חזק ועריץ. בניגוד להמון שרואה באויב כוח בלתי מנוצח, על המאמינים לזכור שאין לאויבים שום כוח אמיתי להרע אלא אם כן ה' ירצה בכך [רד"ק, שד"ל].