הנביא מצטווה על ידי ה' לעשות מעשה סמלי ומוחשי שישמש כאות פומבי למפלתם הקרובה של אויבי יהודה, ארם וממלכת ישראל, ולבואו המהיר של מלך אשור. בניגוד לנבואות רבות הנשארות בגדר מראה נבואי בלבד, כאן ההוראה היא לבצע פעולה פיזית של ממש בעולם המעשה [מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל].
ה' מצווה על הנביא: קַח לְךָ גִּלָּיוֹן גָּדוֹל. רוב הפרשנים מסבירים כי מדובר במגילת קלף הנגללת כספר [רש"י, מצודת ציון, שד"ל, אבן עזרא], או בלוח קשה המיועד לתלייה פומבית [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. דעה נוספת מציעה כי מדובר בבגד שעליו תירקם הנבואה [אבן עזרא]. הפרשנים מציעים סיבות שונות לדרישה שהגיליון יהיה גדול, על אף שהמסר שעליו קצרצר. יש הרואים בכך משל לארץ ישראל רחבת הידיים, שעתידה להתרוקן מרוב יושביה בגלות ולהישאר שוממה [רד"ק, אברבנאל]. אחרים מסבירים שהגודל נדרש כדי לכתוב בו אותיות ענק [שד"ל], כדי לצייר עליו מערכת מלחמה שלמה [מלבי"ם], או כדי להשאיר מקום לנביאים עתידיים, כאוריה וזכריה, שיוסיפו עליו את נבואותיהם על חורבן ובניין הדורות הבאים [אברבנאל].
על הגיליון נדרש הנביא לכתוב בְּחֶרֶט אֱנוֹשׁ. החרט הוא עט, קולמוס או מכשיר חריטה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ, שד"ל]. באשר למשמעות המילה אנוש, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בכתב ברור ופשוט, כזה שכל אדם רגיל, ואפילו מי שאינו חכם, יוכל לקרוא ולהבין במהירות [רש"י]. גישות אחרות מפרשות זאת ככתיבה גסה באותיות ענק שהן כמידת בן אדם [שד"ל], או כהוראה לצייר בכתב חרטומים ציורים של בני אדם לוחמים, בוזזים ונהרגים [מלבי"ם].
תוכן הכתובת הסתומה הוא לְמַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז. משמעות הביטוי היא שזמן הביזה ושלילת הרכוש של דמשק ושומרון יגיע במהירות רבה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ, שד"ל], ויש המוסיפים כי נרמזת כאן גם ביזת יהודה העתידית על ידי נבוכדנצר [רש"י]. הכפילות הרעיונית של המילים נועדה לחזק ולהדגיש את מהירות האירוע וודאותו [רד"ק, אברבנאל]. עם זאת, יש המבחינים בדקות בין המושגים: שלל מתייחס לרכוש המופקר מאליו לאחר נפילת הבעלים במלחמה, ולכן מוצמדת לו המילה למהר המציינת את מהירות הזמן; לעומת זאת, בז מתאר את הפעולה האקטיבית של האנשים הלוקחים את הרכוש, ולכן מוצמדת לו המילה חש המבטאת את הזריזות האנושית של הבוזזים [מלבי"ם].