תגובת ה' לבחירותיו של העם מגיעה בדמות שיטפון אדיר והרסני, המהווה ניגוד מוחלט למימיו השקטים של הנחל המקומי שאותו מאסו. מכיוון שאנשי יהודה זלזלו במלכם הפרובינציאלי ושמחו עם אויבי בית דוד, ה' מביא עליהם כוח צבאי אכזר וגדול הרבה יותר [מלבי"ם, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. המילה וְלָכֵן הפותחת את הפסוק אינה תוספת מקרית, אלא נועדה לקשור ישירות בין חטאם של הקושרים ביהודה לבין עונשם [רד"ק, אבן עזרא].
הנביא משתמש בדימוי של מֵי הַנָּהָר, המכוון לנהרות הגדולים פרת או חידקל, כדי לתאר את מֶלֶךְ אַשּׁוּר וממלכתו השוטפת והנמרצת [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. המים מתוארים בשני תארים: הָעֲצוּמִים המבטאים את איכותו ועוצמתו של הצבא המרעיש בקול גדול, וְהָרַבִּים המעידים על הכמות העצומה של החיילים [מלבי"ם, מצודת דוד].
יחד עם המלך מגיע וְאֶת כָּל כְּבוֹדוֹ. מילים אלו אינן תוספת מאוחרת כפי שיש שטענו, אלא חלק בלתי נפרד מהמליצה השירית [שד"ל]. הכוונה היא להמון חיילותיו ולעושר הרב שצבר מכיבוש עמים אחרים. כבוד זה מעניק למלך אשור ביטחון מוחלט לצאת למלחמה ללא פחד ולכסות את הארץ בהמוני אנשיו [מצודת דוד, רד"ק]. יש המקבילים את חלקי הפסוק ומסבירים כי מלך אשור נמשל למים "העצומים", ואילו "כל כבודו" נמשל למים "הרבים" [מלבי"ם].
הפסוק ממשיך ומתאר את ההצפה: וְעָלָה עַל כָּל אֲפִיקָיו. המילה אֲפִיקָיו מתארת את הצינורות והמקומות החזקים שדרכם בדרך כלל המים זורמים ויוצאים [רש"י, מצודת ציון, אבן עזרא, מלבי"ם]. השימוש בפועל "ועלה" רומז לכך שצבא אשור יעלה לארץ ישראל, שהיא גבוהה טופוגרפית משאר הארצות [רד"ק]. בדרך כלל נהר עולה על גדותיו רק כאשר אפיקיו נסתמים, אך צבא אשור יהיה כה עצום, שגם כאשר הוא יתפשט ויילחם בעמים רבים במקביל וימלא את כל "אפיקיו", הוא עדיין יתרבה ויעלה על גדותיו ויציף גם את ארץ יהודה [מלבי"ם].
בשיא השיטפון, הנהר וְהָלַךְ עַל כָּל גְּדוֹתָיו. המילה גְּדוֹתָיו מתייחסת לשפתיים הזקופות והגבוהות של הערוץ, התוחמות את הנהר כמו מרזב [רש"י, מצודת ציון, רד"ק]. הנהר יתמלא ויגבר עד שיעבור את הגבולות הטבעיים הללו [רש"י]. בנמשל, גדות הנהר הגבוהות מסמלות את ערי יהודה הבצורות, שצבא אשור העצום ישטוף ויכבוש את כולן, למעט ירושלים [רד"ק].