יצא לכם פעם לראות מנהיג שקט ועדין, ולחשוב שאולי מנהיג רעשני בכוח עדיף עליו? זה בדיוק מה שקרה לעם יהודה. באותה תקופה, הממלכה הייתה במצב לא פשוט, והעם הסתכל על המלכים שלו משושלת דוד והרגיש שהם לא מספיק גיבורים. הנביא אומר ש מָאַס הָעָם הַזֶּה במלכות בית דוד. העם פשוט לא רצה יותר את המנהיגים שלו, כי הם נראו לו חלשים מדי לעומת המלכים של המדינות השכנות.
הנביא מדמה את ההנהגה של מלכי בית דוד ל אֵת מֵי הַשִּׁלֹחַ. השילוח הוא מעיין קטן ורגוע, שלידו היו נוהגים להמליך את מלכי בית דוד. אלו מים הַהֹלְכִים לְאַט, כלומר זורמים בשקט ובנחת. הזרימה הרגועה הזו מתארת את האופי של מלכי בית דוד, שהיו מנהיגים ענווים, מתונים וצנועים שהסתפקו במועט. אבל במקום להעריך את השקט והטוב הזה, העם זלזל בהם וחשב שזה סימן לחולשה. הם לא רצו מנהיג צנוע, אלא חיפשו מנהיגים שאוהבים להראות את הכוח והעושר שלהם לכולם.
לכן, העם בחר ב וּמְשׂוֹשׂ אֶת רְצִין וּבֶן רְמַלְיָהוּ. המילה משוש מבטאת שמחה ורצון. העם ממש שמח והעדיף את רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו מלך ישראל, שהיו מנהיגים כוחניים. בגלל שהעם זלזל במים השקטים והטובים וחיפש כוח ורעש, ה' נותן להם בדיוק את מה שהם ביקשו, אבל בצורה לא נעימה: במקום המעיין העדין והנוח ששומר עליהם, הם יצטרכו להתמודד עם צבאות אויב שמתנהגים כמו מי נהר עצומים וסוערים.